באחת מהשבתות החמות של חודש יוני, בפינה של עמק יזרעאל – באורווה של משמר העמק, אם נדייק, נערך מבדק יצר רעייה לכלבי החוג לכלבי רועים. אנשי החוג מגדלים כלבים מגזעים המסייעים לרועה בעבודתו עם עדרי הצאן והבקר, נהיגה או שמירה.

כלבי רועים היו מאז ומעולם וליוו את התפתחות האדם עוד מהתקופה שעדיין לא ביית את העדרים כי אם נדד בעקבותיהם. יצר הציד הקדום הומר ליצר מתון יותר, כזה שניתן לשלוט בו. כלבי הרועים למדו לכנס את הבקר ולהוביל אותו אל המרעה, מן המרעה או לכנס אותו אל הגזיזה, החליבה וכיוב’.

סוג אחר של כלבים ליווה את העדר אך יותר במתכונת של שמירה. הוא היה מופקד על שטח ושמר על כל מה שנמצא בו, או שנטמע בעדר וחש כאחד מבני הבקר. הגורים גדלו בין הכבשים ובמקרים רבים הכלבים נראים ככבשים לכל דבר. כאשר התקרב טורף אל העדר פרצו הכלבים ותקפו מתוך העדר – מנצלים את יתרון ההפתעה ומניסים אותו.

הגזעים ששימשו וחלקם אף עדיין משמש ככלבי רועים, שימרו את יצר הרעייה והשמירה. הרועים ומגדלי הבקר בשטחים פתוחים מנצלים זאת ומקפידים לברור את הכלבים המתאימים ביותר, גופנית והתנהגותית.

כלבי רועים – “צדים” או שומרים

כלבי הרועים מתחלקים ל”מחלקת הרודפים”, שהמירה את יצר הצייד והרדיפה בניהוג העדר ול”מחלקת השומרים”. השומרים נמצאים לא רק בקבוצה שה-FCI הקצה לכלבי הרועים (קב’ 1) כי אם גם בקב’ 2 ו-5. בקב’ 2 גזעים כמו רועה קווקזי, כלב רועים מרכז אסיאתי, כלב רועים פירנאי ואחרים שוכנים בתת-קבוצה 2.2. בתת קבוצה 3 של כלבי רועים ובקר שוויצריים נמצא 4 גזעים ובראשם הברנר זננדהונד. בקב’ 5 (תת קבוצה 3 של כלבי רועים ושמירה) נמצא כלבי שפיץ המתפקדים ככלבי רועים וחלקם לעדרים יותר אקזוטיים מעדרי בקר וכבשים, ורועים לפרנסתם עדרי אייל צפוני.

כלבי הרועים שהמירו את תכונות הצייד בתכונות הניהוג והרעייה מדגימים לנו גם היום את טכניקת הציד הבסיסית. הכלב יוצר קשר עין ומתצפת על העדר. בדרך כלל יעבור לשכיבה ויטמע ככל האפשר בסביבה. כשהוא חש שהזמן בשל הוא עובר לשלב השני בציד, ההתגנבות. בזחילה תוך שמירה על קשר עין הכלב זוחל בצורה שפופה ונסתרת ככל שאפשר ומצמצם מרחק. כשהטווח התקצר יוצא הכלב למרדף, מגביר מהירות, מצמצם טווח וחותר למגע. כשהכלב יוצר מגע, הוא יחפש את הצוואר ויבצע את נשיכת המוות. בטבע, התהליך יושלם על ידי שימוש במלתעות החזקות הקורעות את הבשר ובולעות נתחים גדולים במהירות גדולה; משאירים מעט ככל האפשר לחיות אחרות, גדולות יותר, ונמנעים מפציעה במלחמה אבודה מראש.

והכלבים השומרים? ובכן, הם שומרים וידעו למצוא בעבור הרועה כבשה תועה. או יניסו טורפים המתגנבים בלילה אל המכלאה, הדיר או הגדרה. כלבים אלו השומרים למחייתם אינם מצויידים בתכונות הרעייה מאחר וכפי שאמרנו – הם שומרים על העדר ולא צדים אותו.

העתקת התכונות וניצול האינסטינקט

הרועה השכיל לנתח את דפוסי הציד ולהעתיק אותם בשינוי קל. אם נתבונן בתהליך בו הכלב עובד אנחנו נוכל למצוא הקבלה לשלבי הציד הראשונים; קשר העין, ההתגנבות והמרדף. מאחר ואנו לא רוצים שהכבשים יפצעו בתהליך, אנו נמנע מהכלב לנשוך אותן כאשר הוא חותר למגע ונחדול אותו קודם לכן. עבודה מסוג זה חייבת להיות צמודה לאימוני משמעת בסיסית המכניסה את הכלב למסלול בו ניתן לחדול אותו בפקודה ארצה.

כבר בתחילת הגידול המודרני וכחלק ססגוני של תערוכות חקלאיות השתלבו כלבי הרועים בהווי הכללי. בדומה לחקלאי שהציג את הדלעת הענקית שגידל, הפרה עם תנובת החלב הגבוהה ביותר והסוס החורש הטוב ביותר, כך הציג את כלב הרועים הטוב בתחרות שבמהלכה היה עליו לכנס כבשים ולהעבירן במסלול מסויים. למעשה היתה זו הדגמת יכולת של כלבים עובדים. הפרס היה ללא ספק יוקרתי, אך הכלב עבד ויכולתו היתה מקור פרנסתו. הגורים שהעמיד היו הבונוס והדור הבא,

אך היו חקלאים שחיפשו כלבי רועים טובים וידעו להעריך מטען גנטי משובח. מאחר ומספר הרועים (בפועל) מצטמצם והולך, והמגזר החקלאי הופך למתועש – הומר המסלול, שהיה פעם אורח חיים של יום יום, לספורט. ברחבי העולם נערכות תחרויות הבוחנות את ביצועי הכלבים בדיוק באותו אופן שנעשו לפני עשרות שנים. הכלבים ברובם אינם כלבים עובדים כי אם כלבים העוסקים במרעה כספורט מוכיחים שוב את יכולתם והאינסטינקטים שלהם ואוספים נקודות (וכבשים) בדרך לתואר האליפות.

פקודות ומנהגים – האנגלית שורקת

המסורת של רעיית כבשים באמצעות כלבים אינה נחלת האיים הבריטיים לבדם, אך המסורת החלה באנגלית ועל כן בכל רחבי העולם הפקודות שניתנות במסלולי המרעה הינן בשפה האנגלית. בשל הטווח והמרחק, הפקודות מומרות עד מהרה לשריקות הייחודיות לכל פקודה. לעיתים אם ישנם מספר כלבים העובדים כצוות, אזי משרוקית לכל אחד ואחד מהם.

הכלב צריך לבצע מטלות שונות שעיקרן להוביל את העדר אל הרועה, בדומה לכלב ציד המביא את הציד אל הצייד. הפעולה הראשונה היא “lay down” או “ארצה” בעברית (נשמע פחות טוב, הלוא כן?). כאשר הכלב שוכב הוא למעשה מפסיק את מרוצתו אך ממשיך לשמור על קשר עין עם העדר. הפקודה הבאה “walk on” תגרום לכלב להמשיך בקו ישר קדימה, כשהוא “דוחף” את הכבשים ממנו והלאה. הקפה מסביב לעדר כנגד כיוון השעון היא “away” והקפה עם כיוון השעון “come by”. כשהכלב סיים את תפקידו מסיים הרועה עם “that will do”, כלומר מספיק. חמשת הפקודות הבסיסיות הללו כפי שכבר אמרנו מתורגמות לשריקות והכלב נבחן במסלול המקצועי וצובר ניקוד על דיוק, ביצוע ומהירות.

כל גזע ומנהגיו

כלבי הרועים מציגים שונות רבה בכל מאפיין שהוא, גודל, אורך רגליים, סוג פרווה ואופי. יש הבדל גדול בין הבורדר קולי לקולי, למרות שהם חולקים שם דומה והיסטוריה. כלב בקר אוסטרלי שונה גם הוא והקורגי קצר הרגליים נראה כאילו הגיע מסרט אחר. כל גזע וגזע מתאפיין בתכונות שפותחו במיוחד לענות על צורך מסויים הנובע מסוג העבודה הנדרשת.

לדוגמה, הבורדר קולי וכלב הבקר האוסטרלי שולטים בעדר ע”י מבט, ללא נביחות כלל, וינסו לנשוך את הרגליים של הכבשים הסרבניות. לרוב  המרדף יספיק להניע את העדר לכיוון הרצוי. כלב רועים אוסטרלי וקולי למשל יבצעו את מלאכתם בקול רם והנביחות הרמות יהיו האמצעי העיקרי לניהוג. נשיכות בעקבים יהיו אמצעי אחרון, אם בכלל. הקורגי קצר הרגליים יעשה שימוש גם בנביחות ובתנועתו הזריזה. אורך רגליו הקצר אינו מהווה מגבלה במקרה זה, מאחר והוא נושך בעקבי הבקר ומאחר והוא נמוך מאוד הוא מצליח להשאר מתחת לפרסות הבועטות, מתחמק ממהלומות לא רצויות.

העבודה עם כל גזע מחייבת הבנה של אופי הפעולה והתכונות הטבעיות של הגזע. יהיה חסר תוחלת לצפות מבורדר קולי לנבוח…

אבק של עמק יזרעאל

כל ההקדמה הזאת היא התפאורה להצגה הטובה בעיר (או במקרה שלנו- העמק). כפי שהתחילה הכתבה, התאספנו מכל רחבי הארץ, מגדלים וסתם חובבים והגענו לאורווה של משמר העמק למבחן יצר הרעייה. בבוקר טיילו חברי החוג עם כלביהם ביערות מנשה (היה חם ומגניב) ולאחר ארוחת צהרים (עם ראובן מגדל, יו”ר המועדון, על המנגל)  עברנו לחלק האמנותי. על חלק זה ניצח אופיר פז, שנדבק בחיידק ספורט הרעייה וכעת הוא עסוק בלהדביק אחרים.

אופיר, מגדל ותיק של כלבי רועים, בנה לו בפינת האורווה גדרה מוצלת ואירגן עדר כבשים קטן. כאן הוא עובד עם כלבי הבורדר שלו ומשכלל את יכולות העבודה שלהם. לאחר הסבר קצר על מהות יצר הרעייה והאופן בו הכלב עובד, הוכנס לגדרה סטאר, בורדר קולי בוגר ותאב כבשים ידוע. אופיר החל לנהוג אותו, כשהכבשים בכל פעם שהתרחק מהן – “נדחפו” אליו שוב ושוב. גם כאשר הן נצמדו אל הגדרה, הפריד סטאר את העדר הקטן מהגדרה והעביר אותו מכונס היטב אל עבר אופיר, שהשתדל לנוע לכל הכיוונים כדי לאתגר את הכלב.

צורת העבודה של הנוהג וכלבו, האופן בו הכלב “נכנס” לתפקיד, לא מסיר את עיניו אפילו לרגע אחד מהעדר הקטן והציות המוחלט של הכבשים לנוכחות של הכלב, הדגימו בצורה יוצאת מן הכלל את יעילות הרעייה. לאחר הדגמה קצרה (ומאלפת, יש לומר) עמדו כל הצופים מסביב והריעו לכלב ולנוהג.

בורדר קולי נוסף של איילה נאור הנמצא בשלבי לימוד הוכנס לגדרה אף הוא והפגין יצר והתלהבות, אולי קצת יותר מדי, מאחר ופיתח מנהג: מיד כשצמצם טווח הוא חתר למגע  ובמקרה שלו – נשיכה. הכלב (היחיד בארץ) המתהדר בתואר “פרי סטייל” הוביל את העדר לכאן ולשם, ואיילת פיקחה עליו בשבע עיניים שישמור את הניבים שלו לעצמו. לאחר ההדגמות הסתדרו בעלי הכלבים בתור מסודר ונכנסו אל הגדרה.

נעים מאוד כבשה, את באה לפה הרבה?

אם שרדתם את הסיפור שלנו עד כה, הרי שאת זוכרים בוודאי שזאת אולי הפגישה הראשונה של כלב רועים עם כבשה. הרי הבורדר קולי, הרועה האוסטרלי , הרועה השוויצרי ואחרים פיזזו לפרנסתם על הר וגיא וסייעו לרועה עד לפני כמאה שנה. העת המודרנית צמצמה את תפקידם של כלבי הרועים. האינסטיקנט הבסיסי נשאר כשהיה, אך הוא רדום ועטוף היטב בתפנוקי המאה ה-21.

כלבי הרועים יצאו למרעה לעבוד בכל יום ויום. הם הואכלו בתום יום העבודה המפרך והארוך שבמהלכו הם הקיפו את העדר אין ספור פעמים. גם אז הם עמדו על המשמר נכונים לכל קריאה, סערה פתאומית, כבשה שלא שבה ויש להחזירה…

אם כך, למה אתם הייתם מצפים מכלבי רועים שעברו הסבה לחיים אורבניים נוחים?

ראשית חשוב לציין שתהליך הבדיקה הותאם לכל כלב. הבדיקה לא אמורה לתת ציון על רמת התפקוד כי אם ליצור גירוי, ליצר שרשרת של מצבים ולבחון כיצד הכלב מגיב. סוג התגובה יכול לנוע מ”התעניינות” מנומסת בדרגות שונות או “כניסה לתפקיד” ונסיון להזיז את העדר. חלק מהנבדקים נכנסו מייד לתפקיד ובתהליך של דקות ספורות השילו את הנימוסים שהכירו והחלו להקיף את העדר, שכצפוי, זז לפי תנועתם. כלבי הבקר האוסטרלי והבורדר עבדו עם העיניים והרועים האוסטרלי, הרועים השוויצרי והאחרים הסתייעו בנביחות רמות. אחרים – התנהגו כתיירים והתעניינו יותר בשלל הריחות.

לאחר מספר דקות סטאר, הבורדר קולי של אופיר, הוכנס לתמונה והחל לבצע את מלאכתו. בשלב זה מרבית הכלבים הפסיקו את מעשיהם והתבוננו בסטאר ועד מהרה החלו לחקות את מעשיו, עוקבים אחר הקפותיו ולבסוף כאילו מסייעים לו.

מתוך כ-20 כלבים שהוכנסו לגדרה רק 4-3 כלבים חסרו את היצר לחלוטין, ולא הגיבו גם להדגמה של סטאר. יש להניח שעם סבלנות וקצת יותר זמן ניתן היה לראות גם אצלם את הניצוץ.

לפרטים נוספים על ספורט הרעייה אתם מוזמנים לפנות ל:

אופיר פז noa-ofir@mh.org.il

ראובן מגדל  herdingclub@ymail.com

null

The post מבדק יצר רעייה appeared first on מגזין חיות הבית.

השינויים שעברו על המדינה במחצית השניה של המאה העשרים שינו בצורה משמעותית את תרבות הפנאי. סופי שבוע הפכו לזמן איכות למשפחה. יישובים מרוחקים שהנוף הוא המשאב המרכזי שלהם החלו להציע צימרים לכל דורש וחו”ל הפך לסוג של בריחה מהמציאות הלוחצת של הארץ.

היום כשמשפחה יוצאת למספר ימי נופש, גובר הצורך לפיתרון איכותי לכלבם או לחתולם. ניתן כמובן להשאיר את הכלב אצל קרובים או לשכור בייביסיטר לכלב אך זהו פתרון בעייתי שאינו מתאים לכל אחד.

במושב משמר השבעה מתפקד הפנסיון בראש ובראשונה כבית גידול לכלבים מגזע רועים גרמני, דקל ננסי קצר שיער וג’ק ראסל טרייר, הגזעים אותם מגדלים בבית ארז. הכלבים מוצגים בתערוכות וארונות הגביעים הולכים ומתרבים.

2010 היא השנה בה אנו מציינים 40 שנות פעילות לבית ארז. המבנה החדש שנחנך בחודש פברואר השנה מרכז זו הפעם הראשונה במקום אחד פעילות עניפה הסובבת מסביב לגידול חיות מחמד. בקומת הקרקע כלביה משוכללת עם תאים מחופי קרמיקה וחצרות צמודות, ובקומה העליונה חתוליה לתפארת, ספונה בעץ עם מתקני שעשוע ומשחק לחתולים השוהים במקום.

בארץ ניתן למצוא פנסיונים לכלבים וחתולים מהצפון עד לדרום. היתרון הבולט של בית ארז נמצא בפרטים הקטנים. הפרט הקטן הראשון הוא המיקום. מרחק עשר דקות נסיעה מנתב”ג, ועשרים דקות נסיעה מכל מקום בין רחובות להרצליה, הופך בית ארז לאידאלי, לפחות במיקום… אז בדרך לשדה התעופה תוכלו לעבור ולהשאיר את מחמדכם וכמובן לאסוף אותו בדרך חזרה, מינימום של זמן מבוזבז, מקסימום כשכושים בזנב. ויש עוד כמה פרטים ממש קטנים; מצלמת אינטרנט תעביר לכם ישירות ד”ש מכלבכם בזמן אמת; צוות מקצועי המשלב פעילות פזיותרפית ייחודית כמו הליכון יבש, הליכון פזיותרפי, השגחה וטרינרית צמודה: תזונה איכותית עם המזון המעולה של רויאל קאנין; והתוספת האחרונה – טיפול וטיפוח עם מיטב אביזרי הספא הכלבי מבית איב-סן-ברנרד, אביזרים, מכשירים ותכשירי הקוסמטיקה המתקדמים ביותר בעולם, תודו שגם אתם הייתם נשארים.

אבל לא צריך לצאת לחופש כדאי לפנק את הכלב או החתול שלכם: תכניות לשיקום פזיותרפי, הרזיה, והחלמה נתפרות לפי הצרכים הייחודיים של כל כלב וכלב, לשהייה במהלך היום או לתקופה הכוללת לינה.

ביקור אחד שווה אלף מילים – אתם מוזמנים לביקור ולהתרשמות.

פרטים נוספים בטל. 03-9604607

The post פנסיון זה כלביה או חתוליה? appeared first on מגזין חיות הבית.

בעלי חיים (כן, גם חיות מחמד) פועלים על פי אינסטינקטים מולדים, חפים מכל נקיפות מצפון, בושה או חרטה. הם יצורים טריטוריאליים, ולמרות שכיום המלחמה היחידה שהם צריכים לנהל היא אולי על תשומת הלב, הם עדיין פועלים על לפי סדרת פעולות אותן הם מתוכנתים לעשות. מי מאיתנו אינו סופק את כפיו כשכלבו מחמדו, שרק לפני רגע יצא מטיפול 5,000 במספרה, מסופר וריחני, מזנק בתוך שניות לערימת גללים או סתם ערימת בוץ ריחנית במיוחד. מגדלי החתולים אולי נהנים מחיות מחמד השומרות על הנקיון בעצמן, אך חתולים זכרים דואגים לפזר את ריחם למרחוק, והנזק מי ישורנו.

האבחנה בין שתי צורות התנהגות אלו יכולה להסביר את ההבדלים העומדים בין חתולים לכלבים; החתול – צייד מיומן הנערך בכל יום לעוד ״יום עבודה במשרד״ ועל כן חייב להיות מוכן ומזומן לשעת כושר. הוא מתלקק ומתנקה וכך מסיר כל שריד לריח שעלול להסגיר אותו בהתגנבותו. גם הכלב צייד מיומן, אך הטכניקה שלו שונה – הוא מסתווה באמצעות ריח של אחרים, די דומה לבן אדם, אם חושבים על טקסי הבישום והדאודורנט לפני שאנו יוצאים מהבית.

חוש הריח המפותח של חיות המחמד שלנו הוא אחד מאמצעי התקשורת של עולמם. כאשר אנו יוצאים לטייל עם כלבינו לסיבוב בשכונה הוא בודק היטב מי השאיר מה. מי עבר ומתי. כל עץ וכל עמוד הופך ללוח מודעות. וכמובן שעל כל לוח מודעות הוא ישאיר מודעה משלו.

השתן מורכב מתמיסה מימית של חומרים שסוננו ממערכת הדם. השתן מכיל שִתְנָן (אוראה), חומצת שתן, קריאטינין וחומרי פסולת שונים שהגוף מפריש. אולי לא ידעתם, אך השתן כמעט חסר ריח כשהוא יוצא מהגוף. אך לאחר שיצא ובא במגע עם האויר, מולקולת האוראה מתפרקת לשתי מולקולות של אמוניה. אורגניזמים בשתן גורמים לקוקטייל הכימיקאלים להפוך לריחני ומכאן הריח הטיפוסי לשתן. אם חשבתם שכאשר השתן מתייבש פג ריחו, הרי שטעיתם. לאחר הייבוש נותרים גבישים זעירים וריחניים שלאחר זמן מה אינם רגישים יותר לאפו של האדם אך לנחיריו של הכלב הם אפילו לא בגדר חדשות האתמול.

כפי שכבר הזכרנו, כאשר כלב או חתול נתקל בריח שתן כזה או אחר, הוא מגיב בכיסוי המידע בשתן משלו וחוזר חלילה. כאשר מדובר בגורים צעירים, הם עדיין אינם מחונכים לעשיית צרכים ולעיתים ״בורח להם״ בחדר זה או אחר. עם סבלנות והתמדה ניתן להשלים את תהליך הלמידה, אך אם הגור יגיע לאותו מקום בו הוא כבר השאיר את חותם ריחו האישי, הוא עשוי לפעול אינסטנקטיבית ולהשתין באותו מקום פעם נוספת.

מעגל הפלאים של סימון וסימון חוזר בעייתי וגם אם איווררנו היטב, והריח כבר פג זה מכבר, אנו חייבים להיות בטוחים שלא נותרו עיקבות גם מסביב, כאלו שיגרמו שוב למעגל הסימונים להתעורר מחדש.

רבים מתמודדים עם הבעיה באמצעות חומרי נקיון מסירי ריחות כמו אקונומיקה ואחרים. שתן ״טרי״ אינו בעייתי להסרה בעזרת חומרי ניקוי מקובלים וכמעט ואינו משאיר אחריו עקבות ריח. הבעיה מתעוררת עם שתן שיבש והורטב שוב או הנמצא בסביבה לחה. אמנם אלו הם חומרים מחטאים אך הם אינם מסירים את הריחות כי אם מסווים אותם באמצעות ריחות חריפים משלהם (נכון, אנחנו מכירים את אלו שקוראים להם ריחות של נקיון). חומרי נקיון אלו אולי יעילים על מרצפות וחיפוי העמיד לחומרים מלבינים, אך בדים, ריפודים ולעיתים ציפויי פלסטיק או חיפויים עדינים ינזקו, ובנוסף כלל לא בטוח שחומרים אלו יצליחו לחדור אל בין הסיבים ולפעול על גבישי השתן שיבשו.

בכדי להתמודד עם הבעיה פותח בארה״ב ה-®Urine Off, חומר מיוחד שתפקידו לפרק את גורמי הריח הפעילים בחומצת השתן, ולנטרל אותם לחלוטין. ®Urine Off הוא תכשיר המכיל בקטריות. הבקטריות תוקפות את גבישי חומצת השתן ומפרקות אותן. הנוזל בו הן שרויות מסיע אותם אל עומקי האריג ואל בסיס הסיבים, שם הם מנטרלות גם את הגבישים הזעירים ביותר. יעילותו של התכשיר גם בפירוק והסרה של כתמים ישנים הפכה אותו לשם דבר בפי רבים.

יעילותו של התכשיר מודגמת לא אחת ע״י דגימה של שתן המותזת מתוך בקבוק פלסטיק שנועד לכך, ואחר כך התזה של החומר ישירות על הדגימה. החומר עושה את פעולתו ולאחר כ-10 דקות, הריח נעלם לחלוטין. ®Urine Off מטפל היטב גם בכתמים ישנים, אך חשוב ביותר לטפל בכל הכתמים ולשם כך ניתן להעזר ב ®Urine fider, פנס לד המפיק קרני אור אולטרא-סגוליות. כתמי השתן בתאורת אור אולטרא סגול זוהרים בגוון ירקרק צהבהב ובולטים על רקע השטחים בהם לא נמצאים כתמים כאלו. כל שעליכם לעשות הוא להצטייד ב-®Urine fider, לאתר את כל מוקדי הריח ולהתיז עליהם את תמיסת ה-®Urine Off.

כפי שכבר הזכרנו, ה-®Urine Off יעיל גם בכתמים ישנים. מאחר והסביבה בה הוא פועל חייבת להיות רטובה, רצוי לחזור על הפעולה מספר פעמים; הבקטריות פועלות על שכבה אחת בכל פעם ומפרקות את גורמי הריח בשטח המגע הישיר שלהן. לאחר פרק זמן מסויים רצוי לנגב במטלית לחה ולהתיז שוב. בצורה כזו אנו מאפשרים לבקטריות לפרק את גבישי השתן הישנים עד להסרתם המוחלטת בכל עומק השכבות. כאשר הבקטריות סיימו את פעולתן, יוסר אחרון הגבישים ובעיית הריח תעלם. ניתן לבדוק את מצב התקדמות הסרת הכתמים הישנים בעזרת ה-®Urine fider. במידה והסרתם את כל הכתמים השטח המטופל לא יזהור כפי שזהר כאשר היה ספוג בכתמי השתן הישנים.

לעיתים כתמי שתן עלולים לשנות צבע של ריפוד, חיפוי או שטיח. האנזים אינו משנה את צבע הריפוד ואינו פוגע בו אך כפי שנכון לעשות בניקוי בתכשירי נקיון מכל הסוגים, תמיד רצוי לנסות את השפעתו בפינה נסתרת. ריח השתן של חתולים חריף יותר מזה של כלבים ועל כן פותחו תכשירים המתאימים לחתולים ולכלבים.

®Urine Off נארז באריזות תרסיס מוכנות לשימוש ללא צורך במהילה או הכנה מוקדמת, ובשלושה גדלים לבחירתכם: 118 מ״ל, 473 מ״ל בבקבוקוני מתז נוחים לשימוש, ובמיכל של 500 מ״ל עם אקדח התזה.

מומלץ בסיום התהליך ולאחר בדיקה בעזרת ה-®Urine fider לסבן ולשטוף את האזור המטופל בעזרת חומרי ניקוי קונבנציונאליים. כדאי להרחיב את שטח האזור בו אנו ננקה בחומרי הנקיון הרגילים מעבר לשטח המצומצם בו נמצאו כתמי השתן. חשוב לזכור כי אין למהול או לערבב את ה-®Urine Off עם חומרי נקיון אחרים, ורצוי לבצע את הטיפול לפני שהופעלו על המקום חומרי ניקוי אחרים.

null

The post ®Urine Off – הפיתרון המוחלט לריחות לא-רצויים שמקורם בשתן appeared first on מגזין חיות הבית.

The post תת כלבים appeared first on מגזין חיות הבית.

The post תת כלבים 1 appeared first on מגזין חיות הבית.

The post תת כלבים 2 appeared first on מגזין חיות הבית.

בימים בהם הדרום בער, ואנו עסקנו בשאלות אחרות, ערכה ההתאחדות הכלבנית הפינית מפגן יכולת כלבנית ברמה שתחזור אולי בפעם הבאה שפינלנד תארח את התערוכה העולמית. ההתאחדות הפינית מציינת השנה 125 שנים להיווסדה ועומדת כיום ללא ספק במקום הראשון בכל הקשור לפעילות כלבנית. למעלה מ-150,000 חברים בהתאחדות הפינית עם יותר מ-650,000 כלבים רשומים. בכל שנה רושם ספר הגידול 50,000 גורים. אמנם זה פחות ממחצית הגורים הנרשמים במדינה כמו צרפת, אך בפינלנד חיים קצת פחות מ-5.5 בני אדם בעוד שבצרפת חיים יותר מ-65 מליון תושבים.

התערוכה העולמית נוסתה ״על יבש״ 8 חודשים קודם לכן בתערוכת הלסיקני 2013. כל המערכות נפרסו ונבדקו ומר קארי ירווינן, יו״ר ועדת התערוכות הפינית והאיש שניצח על הפקת הענק אמר כבר אז; …״בשלושת הימים הללו היו כאן לפחות מחצית מהעולם הכלבני. הקיץ, בתערוכה העולמית כל העולם יהיה כאן״…

ובכן, כל העולם הכלבני אכן היה שם, אך מטעמים אלו ואחרים חלק מהישראלים (כולל אותי) בחרו להישאר במרחק דקה וחצי מהממ״ד ועל כן פניתי לידידה יקרה הגב׳ פאולה היקיננן להקונן, כתבת וצלמת מוכשרת מאין כמותה, שנעתרה מיד.

הנה ההתרשמות שלה מהתערוכה העולמית בהלסינקי 2014.

התערוכה העולמית הלסינקי 2014 אכן היתה ארוע בינלאומי אמיתי ומפגש ענק של כל העולם הכלבני. 21.247 כלבים (!) מ-360 גזעים (חלקם נדירים ביותר) ומ-60 מדינות שונות. ללא ספק זהו נתון ללא תקדים לסוג ארוע שכזה. לשיפוט הוזמנו 124 שופטים שונים מ-35 מדינות שהתפרסו בעזרתם של כמה מאות מתנדבים מיומנים ב-100 זירות שיפוט ברחבי מרכז הכנסים הענק של הלסינקי. 353 נוהגים צעירים מ-28 מדינות שונות הפגינו את כישוריהם. לארוע הגיעו מציגים וצופים מכל העולם וסוף השבוע שקדם לתערוכה העולמית וכל השבוע שקדם לתערוכה היה עמוס בתערוכות ובסמינרים. נערכו אליפויות עולם במקצועות כלבניים; אליפות העולם במשמעת, במסלולי ציד ובריקוד של נוהג וכלבו לצלילי מוסיקה. בסוף השבוע שקדם לתערוכה העולמית נערכה בקופיו (Kuopio) שבמזרח המדינה תערוכת סאווא (Sawo); שלוש תערוכות בינלאומיות. בשבועות שקדמו לתערוכה מזג האויר בפינלנד היה חם בצורה יוצאת דופן, וכתוצאה מכך התחוללו תופעות כמו סערות ברקים וסופות עזות. בדיוק שמארגני התערוכה סיימו להציב את האוהלים וביתני המציגים השונים, החל ״מיני הוריקן״ שפרע בכל המתקנים והשחית אותם ללא תקנה. השכם בבוקר שלמחרת הציבו המארגנים אוהלים ודוכנים חדשים, אך חששו שמזג האויר יתאכזר להם שוב. וכאילו פלא; בתוך שעה התבהרו השמיים ומזג האויר היה נפלא משך כל התערוכה כאילו לא סער מעולם…

הקיץ בפינלנד קצר ומרבית הפינים מנצלים אותו לחופשה, כך שגם במהלך השבוע נערכו אליפויות של מועדוני גזע שונים ברחבי המדינה. כל ימות השבוע התקבצו ובאו מכל רחבי העולם עוד ועוד מציגים, פעילים, שופטים וצופים. לקראת סוף השבוע נפתחו סמינרים שונים ולבסוף היום הגדול הגיע; יום שישי היום הראשון לתערוכה העולמית הלסינקי 2014. תערוכות עולמיות שנערכו בעבר עם מספר כזה של משתתפים התפרסו על 4 ימים, אך הפינים מומחים בהפקות ענק וכבר התנסו בתערוכה בסדר גודל כזה. יכולת זו באה לידי ביטוי באירגון מופתי, בתחבורה אל וממרכז הקונגרסים, מידע במספר שפות לבאי הארוע, אזורים מיוחדים ונוחים למציגים. שפע אטרקציות למבקרים ומערכת שפעלה בזירות בצורה חלקה תוך העלאה של הנתונים בזמן אמת לאתר התערוכה. במספר תערוכות עולמיות מטעמי זמן מוותרים על הכתבת דוחו״ת. הפינים שלוקחים מאוד ברצינות את נושא השיפוט לא ויתרו גם כאן, וכל כלב זכה לדו״ח, גם אם תמציתי. חלק מהמבקרים שהיה זה הביקור הראשון שלהם בפינלנד, לא יכלו להסתיר את התפעלותם לשביעות רצונם המלאה של המקומיים יש לומר (ובצדק).

בתערוכות עולמיות שונות הזירה המרכזית הופכת למצעד אין סופי של תחרויות גמר (הגור הטוב, הצעיר הטוב וכיוב׳). הפינים מבינים היטב את הקהל שלהם והם יודעים בדיוק מה אורך הסבלנות למי שאינו כלבן. בהלסינקי יישמו ידע זה וערכו רק את תחרויות הגמר ההכרחיות; הקשיש הטוב, הזוג הטוב ובתי הגידול. מכל גזע רק נציג אחד נבחר בזירתו ועולה לזירה המרכזית להישפט. רק כך ניתן להתמודד עם 1700 בתי גידול שנרשמו לתחרות זו. את שלושת ימי התערוכה ליוותה תזמורת שהנעימה לצופי הזירה המרכזית. המוסיקה הותאמה למקצבים ולארועים בזירה. זוהי תזמורת שהחלה לפעול לראשונה ב-2011 במטרה להיות מוכנה ב-2014, ללא ספק, עוד פרט שתרם לביצוע המושלם. לכל קטעי הקישור והטקסים בזירה התלוותה מוסיקה שנוגנה בזירה והם קוצרו לרמת המינימום כולל טקס העברת דגל ה-fci למארחי התערוכה הבאה (איטליה).

למרות החוקים האוסרים על קיצוץ אוזניים וזנבות בפינלנד, השכילו קברניטי ההתאחדות הפינית לשאת ולתת עם רשויות המדינה לגבי החרגה של כלבים קצוצי זנב ואוזניים בתערוכה העולמית ואכן רבים הגיעו (מפינלנד ובמיוחד מחוצה לה). רבים מהכלבים שנרשמו היו אכן קצוצים, דבר שתרם רבות לכמות הכלבים

כל יום שיפוט נפתח בשעה 09:00 כשלאורך כל היום מתבצעת פעילות שאינה רק כלבנית. למבקרים (כאמור 53,000 בשלושה ימים) היה הרבה מה לראות, היכן לשבת לאכול ולשתות, לקנות או לצפות במופעים שאינם תחרותיים כמו פריסבי, ייעוץ לגידול נכון של כלבים ועוד.

הזירה המרכזית שודרה באינטרנט בכל יום (מחזה צבעוני ומתוזמן היטב ש״עבר מסך״ מצויין גם במסך המחשב כאן בישראל) בכל יום נשפטו מספר קבוצות; ביום הראשון לתערוכה (שישי) נשפטו יותר מ-6,500 כלבים מקבוצות 2, 4, ו-8. ביום השני לתערוכה (שבת) נשפטו למעלה מ-8,000 כלבים מארבע קבוצות; 3, 5, 6 ו-10. ביום השלישי והאחרון לתערוכה (יום ראשון) נשפטו יותר מ-6500 כלבים מקבוצות 1, 7 ו-9.

את קבוצת כלבי הרועים (קב׳ 1) שפט בזירה המרכזית מיודענו מר קלאודיו דה ג׳וליאני וכמנצח הקבוצה הוא בחר ב-Allmark Fifth Avenue from, כלב רועים אוסטרלי שהגיע מאנגליה.

הרמה של מנצחי הגזעים היתה גבוהה מאוד; בכדי להגיע לייצג את גזעו בזירה המרכזית היה עליו לנצח 145 מתחרים שהוצגו בגזע (שפט רון מנקר מארה״ב וחוזה לואיס פיירו ממכסיקו). וכפי שתוכלו לראות בנתונים המספריים בכתבה, הרועה האוסטרלי לא היה הגזע עם כמות המשתתפים הגדולה ביותר.

את קבוצה דמויי הדוגה (קב׳ 2) שפט מיודענו רבז קומאזורידזה מרוסיה (מבית הגידול המפורסם ״אביגדור״ לבולדוג צרפתי). את הגזע שפט יוהן ג׳וסלין. מנצח הקבוצה והזוכה הגדול ככוכב התערוכה מסמל אולי יותר מכל כלב אחר את המושג בינלאומי. האפינפיצ׳ר Tricky Dicky from Yarrow Hi Tech הגיע שבוע קודם לתערוכה מאינדונזיה וניצח את קבוצתו בתערוכת קוייפו. הקוסמופוליטן הקטן בבעלות ג׳אנקי בודימן ונון נון מאינדונסיה בשיתוף עם מייקי קויימאנס (בית הגידול טאני קאזרי מהולנד). אם לא הספיקו לכם הלאומים השונים עד כאן, הרי שהמציגים הם צמד מציגים מקצועיים (פינג פונג פנדה) והגיעו במיוחד מתאילנד. בתערוכה נשפטו 60 אפינפינצ׳רים שרק 20 מהם הגיעו מפינלנד וכפי שניתן לראות חלקם עשו דרך ארוכה עד להלסינקי.

את קבוצת כלבי הטרייר (קב׳ 3) ניצח קוסמופוליטן נוסף, פוקס טרייר זיפי King Arthur van Foliny’s Home שניצח את הקבוצה בתערוכת הקראפטס האחרונה הוצג ע״ וורן בראדלי מאנגליה. במקורו מאיטליה וכעת בבעלות ויקטור מלצוני מברזיל. 84 פוקס טריירים זיפיים הוצגו בתערוכה וחלקם שמות ידועים בעולם כמו Travella Striking Steel, עימו ניהל כבר King Arthur מספר מאבקים על המקום הראשון כשכל אחד מהם זוכה (בתורו). הפעם כפו של King Arthur היתה על העליונה. את הגזע שפטה המגדלת הידועה יוהה פלוסארי הפינית מבית הגידול סטארינג (פוקס טרייר וווסטי). את הקבוצה שפט דן אריקסון.

קבוצה 4 שייכת לכלבי הדקל והזוכה בקבוצה, דקל סטנדרטי זיפי Dolce Fontana di Trevi בבעלות אנלוסיו סאלטי מאיטליה וניצח 135 בני גזעו. את הגזע שפט פרנצ׳סקו קוקטי ואת הקבוצה שפט גאי ג׳יוונס מקנדה.

קבוצת כלבי השפיץ (קב׳ 5) היא קבוצה גדולה ובמיוחד בארצות סקנדינביה כשמרבית הגזעים הלאומיים המקומיים שייכים לקבוצה זו. את הקבוצה שפט ריינר וורינר, אחד מהשופטים הוותיקים בפינלנד. אמנם הקיץ אינו תקופה אידאלית להציגם בשל פרוות הקיץ, אך למרות זאת רבים מאוד נרשמו. הגזעים הלאומיים הפיניים הוזמנו להירשם חינם וכך נרשמו 526 לאפהונד פיני, 234 רועה לאפי, 165 שפיץ פיני ו103 כלבי דובים קירייליים. מנצח הקבוצה Dragon House Mr. Jones בבעלות משותפת של מריו פוראנן והמגדלת סאנדי סמית לא הגיע מאף אחד מגזעים אלו: היה זה שיבה אינו שהגיע (בכדי להישאר) מארה״ב. היתה זו משימת שיפוט לא קלה עבור אנדריו בורט מאוסטרליה; 125 כלבי שיבה הוצגו בגזע (25 בכיתת אלופים זכרים).

קבוצת ההאונדס (קב׳ 6) היא קבוצה המרכזת גזעי ציד רבים אך רבים מהם נדירים וידועים (אם בכלל) רק בארצות מוצאם. בדרך כלל התערוכה עולמית היא המקום בו הם יתקבצו ולו בכדי להציגם לפני אחרים. ההאונד הפיני הוא גזע שכמעט ואינו נראה מחוץ לפינלנד אך כאן, בארץ מוצאו הוא נמצא גם נמצא; 161 האונדים פינים נרשמו לתערוכה, ומנצח הקבוצה Räntäaamun Rane היה כמובן האונד פיני יפיפה בבעלות משותפת של טומי קויוויסטו ואווילינה יאקו מפינלנד. כמו רבים מכלבי הציד הפיניים, הוא אינו רק אלוף יופי כי אם גם אלוף במבחני ציד שפינלנד היא אחת המדינות העסוקות ביותר בתחום זה עם שטחי יער עצומים וחיות בר רבות החיות בהם.

את הקבוצה שפט פאבו מאטילייא הפיני שהיה מגדל של הגזע בעברו וכעת מגדל צ׳או צ׳או.

גם קב׳ 7, קבוצת כלבי הצייד בדומה לקב׳ 6 מאכלסת גזעים נדירים למדי. מנצח הקבוצה הגיע דווקא מאחד הגזעים המוכרים יותר בקבוצה, סטר אנגלי Blue Baltic’s Ultra Sonic Bullet בבעלות פיט קיינין. שפט מיודענו תמש יאקל מהונגריה, והוא ניצח 53 סטרים אנגליים אחרים בדרך לזירה המרכזית. בית הגידול Blue Baltic’s והמגדלת מאריטה אנטיליה מצליחה בשנים האחרונות בתערוכות גדולות. את הקבוצה שפט דמיר סקוק מקרואטייה.

פאולה קיבלה את הכבוד והעונג לשפוט את קב׳ 8 (רטריברים וכלבי מים). מרבית הכלבים בקבוצה פופולריים למדי כך שניתן היה לצפות לרמה גבוה של פיינליסטים ואכן כך היה. עבור פאולה, מעל כולם בלטה נוכחותו של כלב שהגיע מדנמרק Pbj-s Back in Black, הוצג ע״י מיכאל מולאגראד קירסטנסן שגידל בעבר הרבה קוקרים אמריקאיים בלתי נשכחים. כפי שתוכלו לראות, זהו כלב קצוץ זנב שהגיע מארה״ב והוא בבעלות משותפת עם בטו וגיימי פרואיט. גם בגזע זה משימת השיפוט לא היתה פשוטה וחולקה בין 2 שופטים וכיתות הבוגרים נשפטו ע״י הקנדי ג׳ון רייב ניוסון.

קב׳ 9 היא קבוצת הזעירים. העולם שייך לזעירים הוא משפט שמשקף היטב את הטרנד העולמי, ואכן הזירות בהם נשפטו גזעי הקבוצה היו עמוסות למדי. שופטת הקבוצה האירית אן אינגרם היתה צריכה לבחור מבין מתוך פאנל של מנצחים איכותיים את זה שייצג את הקבוצה והיא שלפה משורת הפיינליסטים מלטז מרהיב; Cinecitta Sasha Baron Cohen בבעלותו ומגידולו של פרנקו פרוספרי מאיטליה, והציבה במקום השני את הפודל הסטנדרטי המפורסם Afterglow Maverick Sabre, כוכב תערוכת קראפטס האחרונה. המלטז הוצג ע״י חבייר מנדיקוט מספרד. 77 מלטזים הוצגו בתערוכה ושפט אותם יורג מאלם מאורוגוואי.

קב׳ 10 היא הקבוצה האחרונה ומוצגים בה כלבי הרוח. זוהי אינה קבוצה גדולהֿ, אך רבים מגזעי הקבוצה פופולריים למדי ועל כן רבים מהם מוצגים ורמתם בדרך כלל גבוהה. את הקבוצה שפט הצ׳יליאני ראמון פודסטה הידוע בזכות האפגנים מגידולו. הוא בחר נקבת סאלוקי אלגנטית Qirmizi Magnolia שהגיעה משבדיה מגידולו ובבעלותו של ניקלאס ואינגראם אריקסון. 143 סאלוקים הוצגו בתערוכה; את הנקבות שפט פיליפ ג׳ון מהודו שהיה צריך להתמודד עם 22 נקבות בכיתת האלופות ו-16 בתי הגידול שונים.

בכיר שופטי פינלנד, הנס להטינן שפט את כוכב התערוכה. ללא ספק, אחת הדמויות המוערכות ביותר בעולם הכלבנות ואחד מעמודי התווך של הכלבנות הפינית, מורה, מייסד ופורץ דרך. את כניסתו הקדימה מנחת הארוע לנה סארבי, דוגמנית ומגישה שהפכה ל״פנים״ של תערוכת הלסינקי.  הקהל כולו קם לכבודו והריע באופן שריגש אפילו את האנס המנוסה בשופטים. ההתרגשות, הבליחה לרגע על פניו אך הוא מיד פנה לעיסוק אליו הוא נקרא. אל הזירה הוכנסו 10 מנצחי הקבוצות. תחילה הוא הגיש לכל אחד מהם ורד אדום, דומה לורד אותו קיבל מלנה סאבי המגישה כשנכנס אל הזירה. ביסודיות הוא עבר על כל כלב וכלב. כשסיים, עשר הפיינליסטים יצאו אל מאחורי הקלעים.

מן הזירה נעלמה גם המגישה לטובת קטע ריקוד קצר. דקות אחדות לאחר מכן הופיעה לנה סרבי המגישה בשמלת ערב נוצצת בצבע ירוק, הצבע של המקום הרביעי. אל הזירה נכנס הקוקר האמריקאי Cocker Pbj’s Back in Black. הקבוצה בה ניצח הקוקר נשפטה ביום שישי ומאחר ולא ידעו כיצד יסתיים השיפוט תכננו לטוס ביום שבת בחזרה לארה״ב, אך הכלב זכה והם שינו תכניות, שינוי משתלם ביותר כפי שנוכחו לדעת.

המגישה נעלמה בשנית לטובת קטע מחול נוסף והפעם חזרה בשמלת ערב זהה אך בצבע צהוב, צבעו של המקום השלישי שניתן לפוקס טרייר הזיפי King Arthur van Foliny’s Home.

שוב נעלמה המגישה וכשהמחוללת יצאה בשלישית מהזירה, לנה הופיעה עם שמלת ערב בצבע הכחול, צבעו של המקום השני. המקום השני ניתן ל-Cinecitta Sasha Baron Cohen, המלטז.

הרגע הגדול הגיע; קטע המחול הסתיים ובשמלה אדומה שבה ונכנסה לנה המגישה להכריז על הזוכה הגדול, שדווקא היה בין הכלבים הקטנים שהוצגו בזירה המרכזית; האפינפינצ׳ר Tricky Ricky from Yarrow Hi-Tech שאולי עשה את הדרך הארוכה ביותר מאינדונזיה לפינלד, והעניק משמעות נוספת למונח אליפות העולם. הקהל קם והריע, לשופט, למגישה ולכלבנות הפינית כולה.

הסתיים הארוע של השנה, וללא ספק המרשים ביותר שנראה עד היום, ויש לשער גם לעוד שנים רבות.

תודה מיוחדת לפאולה הייקונן להקונן,

שופטת מקיפה, צלמת מעולה וחברה אמיתית על הכתבה והתצלומים.

הזווית הישראלית באליפות העולם בהלסינקי

אם קראתם את הכתבה ביסודיות אתם כבר יודעים שאף כלב ישראלי לא התברג ברבעיית המנצחים באליפות העולם בהלסינקי. ישנה חשיבות עצומה במיוחד בימים אלו, להגיע ולהציג, ובכך להראות לעולם כי החיים כאן נמשכים, ואפילו יש הנוסעים להציג כלבים. 12 כלבים הוצגו בתערוכה, 6 מהם זכו בתארים. השופטת גב׳ יולנדה נגלר מגל הוסיפה לנציגות הישראלית והיתה לשופטת הישראלית היחידה בתערוכה העולמית, ושופטת נוספת, הגב’ אורית נבו שפטה את הספשיילטי היוקרתי של כלבי הרודיז’יאן ריצ’בק שנערך בשולי התערוכה. להלן הכלבים שהוצגו והישגיהם (ותודה לאינה בלייבס):

קאנה קורסו- דוריאן גרסי קורסו – של לזר ג׳רסי – אלוף עולם, מנצח גזע.

פומה גרסי קורסו – של לזר ג׳רסי – אלופת עולם מנצחת המין הנגדי.

שנאוצר ננסי ש״כ – Victorius Impress Of Nessland של סבטלנה דמיטרייב – רביעית בכיתת אלופות (מתוך 18).

פינצ׳ר ננסי – וולנטין בת חן – של שמשון ברגר – אלוף עולם צעיר.

לייקלנד טרייר –  Irisolli Airis של גרגורי שפילקו – מנצחת כיתה פתוחה.

כנעני – בת ירושלים של זהב  – של אינה בלייבס אלופת עולם מנצחת המין הנגדי.

צ’ין יפני –  Delis Sakura Il Mo Riso Kanpeki של אולגה דבוצקין – אלוף עולם צעיר.

צ’ין יפני –  Japanese Hit Of Bilman-Lions של אולגה בילמן  – מקום רביעי בכיתת מתבגרים.

כלבים מגידול ישראלי בבעלות בחו”ל:

לייקלנד טרייר Irisolli Aaron For Zavetnaya Mechta – מקום רביעי בכיתת אלופים.

בול טרייר ננסי Sheyne Punim Basbusa At Human Sight – מנצחת כיתה פתוחה.

סטר אירי Tommy Hilfiger Gloryred – מנצח כיתה פתוחה (18 כלבים!).

אקיטה יפני Fujiyama No Go Royal Nippon Akitos – מקום שני בכיתת אלופים, סגן אלוף עולם.

The post תערוכה בהלסינקי appeared first on מגזין חיות הבית.

The post שנה טובה appeared first on מגזין חיות הבית.

The post SATIETY appeared first on מגזין חיות הבית.

סר טרנס קלארק הוא דיפלומט בריטי בדימוס שהתמחה במזרח התיכון, המקום בו רכש את הסלוקים הראשונים שלו עמם גם צד. בלימודיו באונ׳ קיימבריג׳ למד רוסית אך השנים הרבות בהן שירת במזרח התיכון הפכו אותו למומחה בתרבות הערבית שגם את שפתה למד היטב. עם פרישתו מימש חלום ישן ויצא לסדרת מסעות לאורך דרך המשי ומרכז אסיה. עוד על סר טרנס קלארק תוכלו לקרוא באתר שלו המוקדש לסלוקי מהטיפוס המדברי: www.saluqi.net

מאמר זה ראה אור ב״דרך המשי״ (The Silk Road) גליון 4 חלק ב׳, 2006-7. “דרך המשי” הוא הבטאון הרשמי החצי-שנתי של “קרן דרך המשי” בארה״ב.

בשנת 2001 יצא סר טרנס קלארק בפעם הראשונה לאורך חלק אחד מדרך המשי, מקהיווה לבוכרה, סמרקנד, טשקנט, בישקק, אגם אייסיי קול ואלמטי. היה זה הגשמה של חלום שקיווה יום אחד לממש עוד שהחל ללמוד רוסית בקיימבריג׳ בימים בהם היה סטודנט צעיר. בשנה שלאחר מכן המשיך סר טרנס קלארק חלק נוסף לאורכה של דרך המשי מבישקק ומעבר טיאן שיאן, לקשגר. משם, דרך נאות המדבר והערים הממוקמות לאורך צידה הדרומי של טאקליקאמן, לפני חציית המדבר אל עבר נאת המדבר הצפונית ודון האנג. לסיום המסע, עבר דרך אלמטי. במהלך מסעותיו פגש סר טרנס קלארק בכלבי ציד הטיפוסיים למרכז אסיה והדומים במאפיינים רבים לסלוקי, כלבי הציד של המזרח התיכון, האזור בו הוא בילה שנים רבות מחייו המקצועיים. הוא היה סקרן ללמוד האם היה אכן קשר בין כלבי הציד שפגש לאלו שהכיר מהמערב ורצה לדעת אם המקור של כלבים אלו הגיע ממרכז אסיה או ממערבה. (באנגלית המילה כלב hound נעשית כאן כקיצור ל-sighthounds וכלבי הציד שסר קלארק מציין הם כלבי רוח).

כלבי ציד ממשפחת הסלוקי מתאפיינים בגפיהם הארוכות, החזה העמוק, קו תחתון אסוף בחוזקה, ראש בצורת טריז גס נישא על צוואר ארוך, אזניים תלויות וזנב דק כשוט. טיפוסים אלו היו מוכרים בכל רחבי מערב אסיה לפחות מהמאה הרביעית לפני הספירה. ממצאים ארכאולוגיים בצורה של חותמות מתקופה זו נתגלו בטאיפ גווארה שבצפון עיראק ומתארים כלבים מטיפוס זה במרדף אחר צבאים (1). כלבים מטיפוסים דומים אם כי עם אזניים זקופות וזנבות מסולסלים ושהיו ידועים כתסם התקיימו במצריים העתיקה  לפנה״ס 3750-3.400 (2). בהעדר עדות סותרת, דומה כי טיפוס הסלוקי הגיחו לעולם ממישורי הסהר הפורה  וצדו בעיקר ע״י ראייתם. הם צדו כל שיכלו מתוך שפע בעלי החיים שאיכלסו בתקופה זו את האזור וכן טורפים כמו שועלים, , תנים וזאבים. אך קשה שלא לשלול כי השבטים הנודדים של מרכז אסיה שעשו שימוש עם כלבים בעלי מאפיינים דומים, לא עיצבו בעצמם גזע עם מאפיינים דומים אך נבדל מקרובו הסאלוקי בפרווה עבה יותר שתגן עליהם מהאקלים הקר יותר שבאזורם.

מחקרים הוכיחו כי הכלב בוית מן הזאב במזרח אסיה והתפרס בכל רחבי העולם לפני כ- 15,000 או אף מוקדם יותר 40,000 לערך(3). על פי הקינולוג הרוסי ו.א. גורצ׳וב (1940) כלבי ציד וכלבים לייעודים נוספים הופיעו באסיה בתקופה הניאוליטית (10,000-8,000)(4). השערות אלו עולות בקנה אחד עם עדויות ארכיאולוגיות ממערב אסיה ומשאירות תקופה בת כאלף שנים להתפתחותם של גזעי ציד ייחודיים עוד לפני כניסתו של הסאלוקי הערבי למרכז אסיה. לסברה זו שותפים קינולוגיים רוסיים נוספים כמו ל.פ. סבנייב (1895), א.א.סלוצ׳קי (1939, 1965) וא.א. שרשבסקי (1953). במאה ה-7 וה-8 לספירה, עם התעוררות האיסלם וכיבושיו, הסלוקי הערבי התערה עם גזעים מקומיים וכך נוצר הטאזי(5) המרכז אסיאתי (Central Asian Tazy). סבנייב אומר כי הרבעות אלו גרמו לפרווה להשתנות ופרוותו הקצרה והחלקה של הסלוקי הפכה לארוכה יותר ומנוצה, האוזניים הפכו שמוטות, ומבנה הגוף הפך מוצק יותר. סבנייב לא פרט אלו גזעים מקומיים לקחו חלק בכך וציין כי היו אלו כלבי הרים ארוכי פרווה עם אזניים שמוטות (6).

למרות זאת, הקשר בין מקורותיו של הטאזי לבין התפשטות הסלוקי עם הכיבוש הערבי, מתעלם מגזעי ציד דומים מאוד לסלוקי, בעלי שיער קצר וחלק שהתקיימו באזור בתאריכים מוקדמים מאלו. אפשר שגזעים אלו תרמו אף הם להיווצרות הטאזי. ישנם תחריטי סלע קדומים מהמאות ה-1 וה-2 בקזחסטאן וקירג׳יסטאן המתארים דמויות של כלבי ציד בסצנות ציד שונות. למרות שצלליותיהם מתאפיינות באזניים זקופות ובזנב מסולסל על הגב דוגמת צלליות התסם המצריות (כפי שנתגלה חקוק על סלע ברכס הרי צ׳ו-לי ומתוארך ל-1100 לפנה״ס באלמטי, קזחסטאן).

במאה הרביעית לפנה״ס, אלכסנדר מוקדון ויורשיו הסלווקיים הצליחו להקים אמפריה מהמזרח התיכון ועד אפגניסטאן ונהר האינדוס. ידוע כי הייוונים צדו בעזרת כלבים מטיפוס סאלוקי. קיימת סברה כי השם סאלוקי בערבית מגיע משמם של הסלוויקים (7). היוונים סחרו עם מרכז ומערב אסיה והשפעתם ניכרת ביצירות הצורפות המרהיבות של הסקיתים (שבט שמקורו באירן שהתיישב במרכז אירואסיה) ובמיוחד התליון המרהיב שנתגלה בטולסטה מוגילה והמתאר כלבים בעת מרדף אחרי ארנבת והם בעלי פרווה חלקה עם אזניים זקופות או חתוכות (8).

בירתם של הסקיתים, סילאוסיה, כיום בתחומי עיראק, נכבשה ע״י הפרסיים שבנו את בירתם קטציפון ב- 226 לאחר הספירה, באותו מקום בו עמדה בירתם של הסקיתים, אך מעברו השני של החידקל. היתה זו אחת הערים המפוארות של העולם העתיק, ושלטה על המסחר העולמי של אותה תקופה מרומא לסין על הדרך שלימים תקרא דרך המשי (9). חלקו הארי של מסחר זה, לפחות במשך 500 שנה היהי בידהם של הסוגדיינים (שבט אירני קדום) שהתבסס מסביבי לבוכרה, סמרקנד ועמק הפרגהנא ושהיו תחת השפעה הלניסטית עוד בימי אלכסנדר מוקדון. שלא להזכיר כי אשתו של אלכסנדר מוקדון רוקסן, היתה סוגדייתית (10). לפיכך היה זה בהחלט אפשרי שכלבי סלוקי הועברו מזרחה לסין בעידן שושלת צ׳ין (221-207 לפנה״ס). בקברי בני המעמד הגבוה מאותה תקופה אנו מוצאים לבנים מעוטרות בציורים גרפיים המתארים כלבים חלקי פרווה עם אזניים קצוצות או זקופות בסצנות שונות של ציד(11). כלבים זהים מופיעים על לבנים מעוטרות (12) ותבליטי קיר (13) מאוחר יותר בתקופת שושלת האן (220-206 לפנה״ס).

כך או כך, ברור לגמרי כי כלבים הדומים מאוד לכלבי הסלוקי המוכרים לנו כיום הופיעו במאה ה-7 באמנות לאורכה של מרכז אסיה. בתערוכה ראויה לציון שהתקיימה ב- 2004 בספריה הבריטית ועסקה בדרך המשי, הוצגו 2 צלמיות חימר שרוף מימי שושלת טאנג (המאה ה-7) בתנוחה שאינה מניחה כל מקום לטעות; אחת הדמויות יושבת ישיבה זקופה ואילו השניה מצטנפת על האוכף מאחורי הצייד.

בציור קיר מרהיב בקבר הקיסר טאנג הסמוך לצ׳אנג-אן, מהמאה ה-7 לספירה מתואר בזייר עם עיט על זרועו מלווה בסאלוקי עם פרווה מנוצה והמצוייר בצורה מרהיבה (14). מגילה מצויירת מהמאה ה-9 לספירה (שושולת טאנג) המוצגת במוזיאון הבריטי המתארת את גן העדן של בהיישייגור ושנתגלתה בדון האנג מתארת סלוקי בעל פרווה חלקה האוחז בפיסת בשר. ציור נוסף מתקופה זו מראה 2 כלבי סאלוקי בחנותו של הקצב. רישום בדיו צבעוני על משי מתקופת שושולת סונג (המאה ה-10) מתאר שלושה ציידים רכובים על סוסיהם כשכל אחד מהם נושא עימו מאחורי אוכפו כלב סלוקי שלא ניתן לטעות בצלליתו (15). מאוחר הרבה יותר, באמצע המאה ה-19 צייר ישועי שהוצב בבייג׳ינג צייר מספר סאלוקים כמצגת עבור הקיסר אם כי קיימת סברה שהיתה זו מתנה עבור משלחת של בכירים (16). מצוייד במידע אקדמי זה יצא סר טרנס קלארק לאורך דרך המשי לגלות מי מבין גזעים אלו נוכח גם היום.

המסע החל מחומות קהיבה השוכנת בנווה מדבר במערב אוזבקיסטאן. תחילת המסע בישרה טובות; סר קארק הבחין בעיט זהוב ניצב על סטנד. צייד בעזרת עיטים הינה מסורת ארוכת שנים ולרוב סוג ציד זה עושה שימוש ״קרקע אויר״ בעיט מהאויר ובכלבי הטאזי על הקרקע. אך התברר שמדובר יותר באטרקציה לתיירים מאשר בדבר האמיתי. בהמשך המסע חצה סר קלארק את האוקסוס או האמור דריה כפי שהוא נקרא כיום והתקדם במקביל לקייזל קום, לאורך גדתו הדרומית. זהו נוף אידאלי לציד בעזרת כלבים או בשילוב עיטים אך לא נראה כל ציד באופק וה״צייד״ היחידי היה מידע אודות נווה מדבר מרוחק מעט מציר המסע המתוכנן והמהווה מרכז לציד בעזרת טאזיים.

במקום לשים את פעמיו אל המקום המתואר החליט סר קלארק להתעמק במפה שם גילה אזור מחוץ לבוכרה אשר הוגדר שמורת טבע לצבאים ואיילים. כאשר שמורה שכזו מוקמת באזורים פראיים שכאלה טבעי להניח שהסכנה תהיה מצידם שלטורפים אך כפי שסר קלארק סבר, טורפים אלו הם ציידים והסבירות שהם מסתייעים בעזרת כלבים, גדולה. המשלחת פנתה אל השמורה וסר קלארק והמדריך ששכר פנו לפגוש את מנהלי המקום. בעוד הם יורדים מרכבם הקבילו את פניהם מספר כלבים שבתחילה סר קלארק סבר שאלו הם כלבי סאלוקי חלקי פרווה אך היו אלו כלבים עם אזניים תלויות ומקופלות לאחור (אזני ורד) הטיפוסיות יותר לכלבי גרייהאונד. במבט מקרוב הסתבר לסר קלארק כי לא היו אלו גרייהאונדים אך גם לא סאלוקים. גם לבעלים לא היה מידע נוסף על מקורם, מלבד העובדה כי הגיעו מרוסיה והוא עושה בהם שימוש לאיתור צבאים ואיילים שנפלו ברחבי השמורה. בביקור שערך סר טרנס קלארק ברוסיה בשנת 2004 פגש מספר רק של כלבים מטיפוסים דומים; הורטייה (Hortaya) בשפת המקום. ברוסיה רווחת הדיעה כי אלו הם צאצאיהם של הכלבים שתוארו בתרבות הסקיטית כפי שהזכרנו לעיל.

לאחר שמיצו סר קלארק ואנשיו את שכיות החמדה של בוכרה, שחריזבאז וסמרקנד, המשיכה המשלחת דרך טשקנט ובישקאק עמוק לתוך  קיריג׳יסטאן. היעד אליו שמו פעמיהם היה יורט (yurt), מבנה מגורים מסורתי בהרי טיאן שיאן ליד החניונים העתיקים של השיירות בדרך המשי. לאורך הדרך בשיחות שקשר סר קלארק עם המקומיים הוא התבשר כי צייד בעזרת כלבים הלך והתמעט במיוחד עם עזיבת המיעוט האתני הרוסי וסר קלארק למעשה כבר נואש מלפגוש כלבי ציד נוספים בהמשך המסע. היתה זו הפתעה מלבבת בהגיעם לטאש ראבאט כשכלב עם פרווה שחורה וצפופה קידם את פניהם. הקירגיזיים בני המקום קראו לגזע זה טייגן (Taigan). גזע זה מוכר באזורים אלו ומותאם לציד בעלי חיים שונים בכל עונות השנה גם בחורף בגבהים שמעל 2500 מ׳ מעל פני הים. המאפיינם של הגזע קושרים אותו אל הסלוקי אם כי ראשו רחב ומבנה גופו קצר מגופו של הסלוקי, ופרוותו עבה וצפופה יותר.

היה זה הכלב הראשון בין כלבים נוספים שתפגוש המשלחת. המשך המסע היה רגלי אל בין ההרים לכוון גבול סין. על הדרך ניצב יורט שעליו שמר טייגן אדום לבן. מהיורט יצאה אשה מקומית שמסתבר שקודם לכן אספה המשלחת כטרמפיסטית וכעת החזירה טובה והזמינה את הבאים אל תוך היורט בו היא מתגוררת. היא הראתה לחברי המשלחת גור טייגן בן שבועות מספר. בעלה שהופיע מאוחר יותר סיפר כי צייד בעזרת הטייגן יעיל ביותר גם כאשר הטמפרטורה צונחת ל C°-30. ואכן בהמשך הדרך עברה המשלחת ליד יורט נוסף שבעליו הזמין את הבאים להתארח גם אצלו. לאחר סרוב מנומס ניסה סר קלארק ללמוד מהמקומי אם ניתן למצוא כלבי טייגן נוספים באזור. הוא ציין לפניהם עמק בהמשך הדרך שם יוכלו למצוא כלבי טייגן נוספים. סר קלארק ובני לוויתו המשיכו בדרך חצו פלג קפוא ועשו את דרכם אל העמק שתאר בן שיחם.

בפתחו של העמק עמד יורט נוסף ולידו בית לבנים בשלבי בנייה. ממש מאחורי העיקול. רצו אליהם שלושה טייגנים שנראו במצב מצויין, שני זכרים יפים ונקבה בשלבי הריון מתקדמים ולמעשה סר קלארק למד מאוחר יותר שעמדה להמליט ממש בימים הקרובים. מתוך היורט פרצו כמה נערים שקפצו על סוסים שעמדו ליד וערכו תחרות לאורך הפלג עד למקום בו עמדו. שוב נאלץ סר קלארק להדוף בחביבות את ההפצרות העקשניות של המקומיים להתארח בביתם שכן בדרך זו, מסעם לא ייגמר לעולם… מאוחר יותר נעתרו לאחת המקומיות שיצאה מביתה עם מגש ועליו מטעמים חלביים; קאיימאק (kaimak) קרם שמנת סמיך ומתוק, וסוגי גבינה שונים המשתלבים נפלא עם הלחם הטרי שזה עתה נבצע. למחרת ירדה המשלחת מן ההרים והמשיכה בדרכה. הם נעצרו ליד יורט מעוטר ומפואר בשולי הדרך ובצידו מקומית שעסקה בייצור גבינה אותה צרה לכיכרות עגולים שהניחה בשמש להתייבש. היא הראתה לסר קלארק ומלוויו את היורט המעוטר שלה שחלקו הפנימי היה מכוסה בפרוות שועל שצד הטייגן שלה. בהמשך הדרך צדה את עינו של סר קלארק כלב בצבעי בלק אנד טן שצלליתו הזכירה לו את הטיפוס הישן של האפגני (ושנקרא על שמה של המגדלת Bell-Murray).

צללית נוספת של כלב רוח שגלש במדרון לצד בית נוסף בהמשך הדרך צד את עינו של סר קלארק שהורה לנהגו להתקרב למקומית מסבירת פנים ואל בתה בהירת העיניים שעמדו בסמוך. הבת החזיקה בגאווה נקבת טייגן שחורה לבנה ושלמרבה האירוניה נקראה ״טרזן״. למרגלותיה השתובבו חמישה גורים קטנים. כאשר סר קלארק ירד מהרכב והתקרב כנראה קרוב מדי אל הנקבה וגוריה, היא נהמה נהימת אזהרה ומהירה כברק נשכה את סר קלארק בעקבו, לדאבון ליבה של בעליה…

שום נזק לא נגרם והתברר כי הנקבה חוסנה כנגד כלבת כך יותר מכל היה זה שיעור לחיים בדבר התעסקות עם נקבת טייגן המגוננת על גוריה.

אם ניתן להסיק ממה שראה סר קלארק עד עתה, הרי שהטייגן בדיוק כמו הסאלוקי במזרח התיכון מוערך מאוד; הן בשל תרומתו לתפריט המשפחתי והן כבן לוויה. גם במקומות מרוחקים אלו גילה סר קלארק כי המודרניזציה דוחקת את אורח החיים המסורתי ומספרם של הציידים וכלבי הטייגן בירידה. בנוסף, בשל חוסר זהירות או חוסר מחשבה של חלק מהציידים, הם מרביעים כלבי טייגן עם גזעים אחרים. למרות כל זאת יצא סר קלארק בהרגשה כי באזורים אלו של קירגיסטאן עדיין הטייגן מצליח למצוא לעצמו מרווח בו יצליח להתקיים למרות הכל.

לאחר שנה מהמסע הראשון יצר סר קלארק קשר עם מקומיים בקירגיסטאן וקזחסטאן כך שהחיפוש אחר כלבי ציד מרכז אסיאתיים יהפוך לפחות אקראי. ההתרשמות הראשונית של סר קלארק מהכלבים שפגש והמצב שהתגלה לו מילא אותו אופטימיות לגבי הבאות. המדריך המקומי ששכר סר קלארק למסע השני, אלמז קורמנקולוב היה המייסד של מועדון הטייגן הקירגיזי שרשם כבר כ-200 כלבי טייגן גזעיים ועסק בעידוד מגדלים ברחבי קירגיסטאן לשמור על הגזע כחלק מהמורשת הלאומית הקירגיזית. את המסע השני התחיל סר קלארק בבישקק. מלווה באלמז קורמנקולוב יצאו לביקור אצל מגדל סוסים וכלבי טייגן מפורסם. מרבית הכלבים בכלבייתו היו בעלי פרווה בצבעי שחור לבן. מעניין לציין שלמרביתם שתי חוליות הזנב האחרונות היו מחוברות.כלבה אחת היתה מוקפת בשגר עליז של גורים מלאי חיות שמאוחר יותר התברר כי שניים מהם היו מיועדים להישלח בקרוב לחואן קרלוס מלך ספרד.

סר קלארק התכוון להמשיך במסעו לאגם אייסייק קול לראות שם כלבי טייגן נוספים אך לאחר בירור הסתבר כי הכלבים יצאו אל ההרים למשך חודשי הקיץ שם ישהו עם העדרים. תקופה זו של השנה היא התקופה בה משגשגים הטייגים שכן בעונה זו המרמיטות נמצאות בשפע והם צדים אותם ומאכילים בהן את גוריהם. במקום זאת פנתה המשלחת לביקור אצל זרניי סגנבאי (Zarnai Sagenbai) אחד מאחרוני הבזיירים בקירגיסטאן. זרניי ואשתו המתינו לבאים אצל היורט שלהם לצידו של עיט צרחן. בניו של זרניי עדיין עושים שימוש בעיטהם לציד ארנבות ושועלים אך גם כדי להניס זאבים הבאים לטרוף מעדריהם. בעבר העיטים היו צדים בצוותא עם כלבי הטאזי כפי שניתן לראות באיור המוצג במוזיאון קופלאן אתא הסמוך לאגם אייסייק קול

בדומה למסע האחרון שיעדו היה טאש רבאט, תכנן קלארק לעבור במעבר טורגאט ומשם לאזור אויג׳הור שבסין. כשהגיעו קלארק ואנשיו לבקתות היורט שיועדו להם, התבשרו כי כ-30 ק״מ מהאכסנייה ששכרו, קיימת קהילה קירגזית והמגדלת כלבי טייגן ואלמז ואשר שמעו על פעילות המועדון הקירגיזי והיו להוטים לרשום ולתעד את כלביהם. סר קלארק, אלמז קורמנקולוב מורה הדרך ומייסד המועדון הקירגזי ונהג רוסי מקומי יצאו למצוא אותם. עד מהרה נעצרה החבורה בנקודת ביקורת גבולות אך בני הלוויה של סר קלארק שלא היו מצויידים בדרכון לא הורשו להמשיך. קצין ידידותי הצביע על בקתה מסויידת לבן שעמדה כמה מאות מטרים מנקודת הביקורת והרשה לחבורה לצאת לבדוק אותה, לדבריו נמצאו שם כלבי טייגן.

עד מהרה הוקפו בני החבורה בטייגנים, חלקם עם גורים צעירים שצצו ועלו מתוך מחילות באדמה שם נחבאו מפני הרוח הנשכנית וחיות טרף. אלמז ערך רישום של פרטי הכלבים. מקומי צעיר שאל אם נרצה לראות כלבים נוספים. החבורה נדחקה למכונית העתיקה עימה הגיעו. בדרך לא דרך, קירטעה החבורה ברכב העתיק עד שנעצרה בקצהו של צוק ממנו נשקף יורט שעשן עולה מארובתו. המכונית התגלגלה במורד ונעצרה מול הבקתה. עד מהרה הוקפו בטייגנים בגדלים ובגילאים שונים ומאי משם הופיע גם אלמז מוקף חבורת גורים שובבים טובי מראה בזכות בשר המרמיטות שהוריהם צדו. המקומית שיצאה מן היורט קידמה את הבאים והציגה לפניהם את הכלבים, וגם את גוריה של אחת הכלבות שלא כל כך שיתפה פעולה והיה צריך לעקור אותה ואת גוריה ממחילתה. ביקור זה אצל הקירגזיים החיים עדיין על פי אורח החיים המסורתי ועדיין נודדים עם עדריהם הבהיר לכל כי הטייגן הוא חלק מרכזי וחשוב בחייהם.

מרתק ככל שיהיה המסע לאורך דרך המשי, ובמיוחד באזור מעבר אויגר, בכל הקשור לכלבי ציד הוגדר מסע זה כאכזבה. המגע עם המקומיים, אסור כך שסר קלארק לא הצליח לבצע את מחקריו כפי שרצה. באזור מעבר אויגר לא הצליח לקבל תגובות ממשיות כשהציג את התמונות שהביא עימו. לעומת זאת ציור קיר שנעשה בעשורים האחרונים במוזיאון קוטם והמתאר מסע לאורך דרך המשי בימי הביניים מתאר בחזיתו ללא כל צל של ספק טאזי.

שונה מאוד היה סופו של המסע כאשר סר קלארק הגיע לאלמאטי שבחקזחסטאן; קונסטנטין פלאהוב, ביולוג במכון הזואולוגי והמומחה הקזחי לגזעים המקומיים הגיע לאסוף את סר קלארק ממלונו באלמאטי ויחדיו נסעו לבקר את אסקר רבייב, נשיא אגודת הכלבנים הקזחית. מיד כשנכנס סר קלארק לביתו של רבייב, כמעט ומעד על רושאן, כלבת טאזי יפיפיה שנטלה לעצמה את מרבית שטחו של החדר והיתה מוקפת ב-8 גוריה. אסקר תיאר באזני סר קלארק את המאמצים שעורך האירגון הקזחי לשימור הגזעים המקומיים בניהם הטאזי והטובט, כלב רועים עצום מימדים. טובטים נוספים עוד יפגוש סר קלארק בהמשך מסעו, בסונקאר. ממש מחוץ לעיר, באתר מטופח ומתוחזק היטב המאכלס מספר גדול של טורפים המוחזקים שם למטרות רבייה או שיקום. טורפים אלו שנמצאו פצועים, משוכנים באתר עד להחלמתם. לאחר תקופת התחזקות ישוחררו בשנית אל הטבע.

חופשיים ומשוחררים הסתובבו כמה טאזים וגוריהם בשעה שבכלבייה מעוצבת היטב טופפו בכבדות כמה טובטים. הן הטאזים והן הטובטים סבלו מירידה במספרם ובאיכותם ובמרכז מנסים לשמר את גרעין גידולי ולעודד תפוצה רחבה יותר. נכון לעכשיו קשה לשפוט את הצלחת המיזם אם כי סר קלארק מציין כי נודע לו על מגדלי טאזי המגדלים כלבים רבים באחוזותיהם וצדים עימם, ואחרים יוצאים אל ההרים. כמו כן פגש סר קלארק כמה מהם באלמאטי אך הבעיה נעוצה בשינוי סגנון החיים; אין כבר צורך לצוד בכדי להשלים את התפריט המשפחתי או בשביל הפרווה. הנוער של ימינו מבלה זמנו יותר במשחקי מחשב ובפייסבוק מאשר יוצא לצוד עם הכלבים על המדרונות התלולים.

במסעותיו, אסף סר קלארק דגימות DNA ו-mtDNA אותם שלח לד״ר פטר סבולנייאן בשבדיה העוסק במחקר אודות מקורם של הכלביים. למחקר שיש לו השלכות חשובות בכל הקשור להיסטוריה של האנושות באזור זה של העולם. לשאלתי בדבר תוצאות הדגימות הגנטיות סיפר לי סר טרנס קלארק כי בשל בעיה טכנית כל שהיא לא ניתן היה לקבל תשובות חד משמעיות ועל כן נאלץ אולי נאלץ להמתין למסעו הבא…

The post כלבי הציד לאורך דרך המשי – לאיזה כיוון הם פנו? appeared first on מגזין חיות הבית.

סיפורם של שלושה כלבים ניו-זילנדיים אסופיים

בכל רחבי העולם פועלים אירגונים שראשי התיבות שלהם SPCA (“צער בעלי חיים” של הגויים: Society For The Prevention Of Cruelty To Animals). אגודות אלו פועלות על בסיס התנדבותי ומסייעות לאלפי כלבים וחתולים שננטשו, הוזנחו או נשכחו. אחת הבעיות המרכזיות של ארגונים אלו היא לשמור על מודעות ולהישאר במרכז השיח הציבורי. הכלבים והחתולים שהם אוספים נאספים גדודים גדודים והכרח קיומי עבור אירגונים אלו למצוא להם בתים חמים. למרות שכיות החמדה שהטבע העתיר עליה מלוא חפניים, גם בניו זילנד כלבים נטושים ובמיוחד באוקלנד הבירה בה מתרכזים יותר מ-30% מאוכלוסיית המדינה.

הניו זילנדים תמיד השתדלו להיות הראשונים בכל דבר שעשו וכך תרמו לאנושות לא מעט שיאים; ב-1893 ולראשונה בעולם ניתנה זכות ההצבעה לנשים. ב-1953, סר אדמונד הילרי היה הראשון לכבוש את פסגת האוורסט (בצוותא עם טנזינג בן השרפא) ובשנות השבעים היו אלו הניו זילנדים שהציגו לעולם את קפיצת הבנג׳י…וכעת, שוב לראשונה ניו זילנדי הופך לראשון בתחומו; כלב בירדד קולי מעורב בן 10 חודשים העונה לשם פורטר הפך לכלב הראשון הנוהג ברכב אמיתי. שני עמיתיו, ג׳יני ומונטי גם הם רשמו פרק בהיסטוריה של הנהיגה הכלבנית אם כי מטבע הדברים ראשון יש רק אחד.

מיזם זה נועד למשוך את תשומת לב הצופים ולעורר שיח ציבורי. בעיות דומות ניתן למצוא בכל רחבי העולם וכפי שהבאנו לפני גליונות מספר את סיפור ה״בעלים הנעלמים״ גם כאן יצירתיות במאמץ שיווקי הביאה לתוצאה הרצויה, כלבים נוספים אומצו והרשת הוצפה בלינקים אל הסרטונים שהועלו ביוטיוב (www.drivingdogs.co.nz).

יבואן BMW וסוכנות ״מיני״ באוקלנד הבירה שיתפו פעולה עם SPCA אוקלנד והגו מסע פרסום מהפכני בו לראשונה בעולם, כלבים ילמדו לנהוג במכונית. הרעיון היה שבתום כ-8 שבועות של למידה הכלבים יפגינו את כישוריהם במבחן נהיגה רשמי בשידור חי. הכוונה במסע הפרסום היתה להוכיח לציבור כי הכלבים המאומצים מסוגלים לכל דבר, הם פקחיים ומהירי לימוד. המטרה המרכזית כמובן היתה ליצור התעניינות מצד ציבור רחב ככל האפשר ולקרוא להם לבוא ולאמץ את אחד מהכלבים או החתולים הנמצאים במחסה. בעזרת צוות מאלפים בראשותו של מארק וט (Animals on Q) הוכיחו אנשי ה-SPCA למאמצים פוטנציאליים שלא כמו שהפתגם אומר, ניתן ללמד גם כלב זקן טריק חדש (You can teach an old dog new trick). משפחות רבות שחיפשו לעצמן כלב כחיית מחמד נרתעו מלאמץ כלב צעיר והעדיפו על פניו גור. מטרת מסע הפרסום היה לנפץ את המיתוס שמנע אימוץ של כלבים צעירים. כריסטין קליין, מנכ״לית SPCA אוקלנד סיכמה כי העובדה שכל מה שהיה דרוש לשלושת הכלבים היו 8 שבועות לימוד, מדגימה בצורה המרשימה ביותר עד כמה מוצלחים יכולים להיות הכלבים הנמצאים ב-SPCA.

לאלו מבניכם השואלים את עצמם כיצד בכלל ניתן ללמד כלבים לנהוג, ואיך הם הצליחו לעשות זאת ב-8 שבועות נסביר כי כאשר אנו מלמדים בעל חיים לבצע דבר מה, עלינו לבנות תכנית לימוד סדורה מחולקת ליעדי למידה. ישנם גורמים נוספים כמו סביבת הלמידה, הדרך, וחשוב לא פחות הבחירה בכלב המתאים.

כך למעשה החל הפרוייקט: מרק וט וצוותו Animals on Q ביקרו במחסות ברחבי העיר אוקלנד ובחנו כלבים צעירים בני כ-10 חודשים. הכלבים נבחנו לפי מידת התאמתם; גודל בינוני ומעלה, זריזות, מוטיבציה ופוטנציאל לימוד. במקביל הוכן הרכב בו ינהגו, מיני קופר מדגם קאנטרימן שהותאם לנהיגה באמצעות כפות כלביות (בדומה למתקני שליטה ברכב לבני אדם המשותקים בפלג גופם התחתון). תהליך הנהיגה נלמד היטב ותורגם לתהליך לימוד במנות קטנות ובשלבים. בכל שלב נוסף פרט חדש לחלק הנלמד. בשלב הראשון הכלבים למדו להתיישב ולהחגר. אחר כך להניח כפות על ההגה, אחר כך להעביר את מוט ההילוכים למצב drive. ולבסוף ללחוץ על המצערת ולהתחיל בנסיעה. ע״מ שהתהליך יהיה קרוב במידת האפשר למציאות נבנה בעבורם מעין סימולטור נהיגה עם כסא נהג, חגורת בטיחות, הגה, ידית הילוכים ובשלבים היותר מתקדמים חוברו לסימולטור גלגלים וכאשר הנהג הכלבי היה לוחץ על דוושת הגז, אחד מאנשי הצוות היה מושך בעזרת רצועה את כל הסימולטור ומדמה את הנסיעה בה היה מתחיל הכלב לאחר הלחיצה על הדוושה. בשלב האחרון הכלב תפס את מקומו ליד ההגה במכונית ונהג. הבניה הסבלנית של התהליך כולו בעזרת הסימולטור העבירה בצורה חלקה את הכלב מכיתת הלימוד אל נהיגת המבחן.

כאן שווה לבצע עצירה ולהסביר כי שיטת האילוף משלבת ניתוח וחלוקה נכונה של סבלנות וזמן. על ביצוע הנכון יקבל קליק מהקליקר ומדי כמה ביצועים גם משהו לנשנש. על ביצוע לא טוב לא מקבלים דבר, מתעלמים. עונשים כפי ששמתם לב אין כאן. לאט ובהתמדה בונים את התהליך כולו כאשר חוזרים עליו שוב ושוב על פי שלביו. יש לקחת בחשבון כי הכלב אינו יכול להיות מרוכז במשך שעות רבות ויש צורך לתת לו פסקי זמן להתרעננות. תהליך הלימוד נפרס למנות פעילות קצרות. את החזרות מבצעים על פני כל שעות היום.

למי מכם שכבר מפנטז על הכנת נהג תורן להחזיר את הילדים מהחוגים, אנחנו צריכים להקדים ולומר (וגם למען הגילוי הנאות) שצוות המאלפים Animals on Q של מרק וט אינו טירון בעסק והוא הכין מספר לא מבוטל של בעלי חיים לבצע כמה טריקים מורכבים מאוד כפי תוכלו לראות בקליפים המתעדים את המבצע. אך באותו העיקרון ועם אותה כמות של סבלנות ניתן ללמד בעלי חיים כמעט כל דבר. הפרט היחידי במשוואה יהיה הזמן שהתהליך ייקח. יש לקחת בחשבון כי תהליך הלמידה מחייב חזרה ותזכורות חוזרות בכדי לשמר את היכולות שנלמדו.

האינטנסביות שבשגרת היום יום של לימוד וחזרה כמעט השכיחה את תאריך היעד שהתקרב במהירות. בתום 8 שבועות של לימוד ובשידור חי באחת מהתכניות הפופולריות בניו זילנד ביצעו כל אחד מהכלבים נסיעת מבחן חלקה לחלוטין. חובבי הכלבים ברחבי ניו זילנד מחאו כף, והרשת הוצפה בלינקים לקליפים שהועלו בזריזות והקמפיין שתוכנן להעשות את עבודתו נאמנה באזור אוקלנד, עבר וגלש אל מעבר לגבולות המדינה וכבש כל בימה אפשרית. כבר באותו יום באוסטרליה הפכו הכלבים לשיחת היום ומשם קיפצו הכוכבים הכלביים אל שאר מדינות העולם.

ויש גם סוף טוב! 8 השבועות בהם אנשי Animals on Q עבדו עם הכלבים יצרו קשרים כה עזים עם הכלבים, עד שהם החליטו שפשוט בלתי אפשרי להיפרד, ואימצו את שלושתם. כעת שלושת הכלבים מצאו לעצמם בית חם ובעלים אוהבים והלא זו היתה מטרת הקמפיין מלכתחילה.

אתם מוזמנים לצפות ב: www.youtube.com/thedrivingdogs

The post כלבים לוקחים את ההגה לכפיים appeared first on מגזין חיות הבית.

קונסטנטין או בקיצור קוסטה נולד בעיר קרנגדה שבקזחסטאן. המשפחה, הורים ושני אחים נוספים עלו לארץ וכיום כולם מתגוררים בישראל.

״מאז שהייתי ילד היו כלבים בבית, מספר קוסטה, רועים גרמניים בדרך כלל ומוסיף שאפילו את אשתו הוא הכיר במועדון לכלבים גזעיים… קוסטה הוא הנדסאי במקצועו והחתולים הם אהבתו הגדולה. בבית כולם מטפלים בחתולים ״כי אצלינו במשפחה כולנו אוהבים את היצורים המצחיקים האלה״, הוא מסביר.

כשעלו ארצה, הצטרפה אליהם כלבת הדקל המשפחתית לוליטה. כאנשי כלבים לא חשבו מעולם להכניס חתולים הביתה. לוליטה הגיעה לשיבה טובה והלכה לעולמה בגיל 19.

דניאל, בנם הצעיר שהיה בן 7, היה קשור מאוד לכלבה ולא ידע נפשו מרוב צער. ״הריקנות שהשאירה אחריה לוליטה היתה קשה”, מספר קוסטה, “ואנחנו התייעצנו עם דניאל איזה גור להביא הביתה”. להפתעתם דניאל ביקש חתול. מאחר וחתולים לא היו מוכרים להם כלל, החל החיפוש אחר החתול מהגזע המתאים. הם הלכו לתערוכות, ביקרו בבתי גידול ולבסוף החליטו לגדל חתולים אוריינטליים, בעיקר בשל אופיים המיוחד.

כל זאת היה לפני למעלה מ-5 שנים, ובתקופה זו עדיין לא היו בארץ חתולים אוריינטליים או בתי גידול. החתול הראשון של בית הגידול ״שיגעון״, סקריפה (Skripa), הגיע מסנט פטרסבורג. ״פתאום נוחת לך חייזר בבית״, מחייך קוסטה, “ואנחנו לא מבינים למה הוא מתכוון במיאו שלו, אך עד מהרה הבנו שיש לנו משהו מיוחד ומגניב״.

עד מהרה כל המשפחה נפלה שדודה בקסמו של החתול המיוחד הזה והחלה מתגנבת התודעה שחתול אחד מגזע מופלא כזה אינו מספיק. כאן למעשה החל הרעיון לבית גידול. לסקריפה הצטרפה פיבי (Phoebe) חתולה שהגיע ממוסקבה וחתולה נוספת, חינטה (Hinata) מסנט פטרסבורג. גור יפיפה נוסף הגיע מאחד מבתי הגידול הטובים בעולם בית הגידול ההונגרי Imladris.

בית הגידול של קוסטה ולדה נקרא שיגעון (SHIGAON) והוא רשום ב-TICA ו-FIFE. ״השם בא לנו באופן טבעי”, צוחק קוסטה, “זה היה נראה לנו קצת שיגעון כל העיניין הזה ואנחנו ראינו שהשם הזה “שיגעון” יושב על זה פיקס״…

חתולים סיאמיים ואוריינטליים הם חתולים בריאים למדי, קיימים בעולם חתולים רבים מגזעים אלו (יש יותר חתולים סיאמיים ופחות אוריינטליים) אך קוסטה ולדה עורכים בדיקות גנטיות לפני שהם משלבים את אחד החתולים בתכנית הגידול. חתולים מקבוצת SIA-ORI הם חתולים די בריאים. הם מאכילים אותם ברויאל קנין המתאים לגזע לפי הגילאים. ״זוהי תזונה נכונה ומאוזנת, והם יכולים להאריך ימים גם עד גיל 18-15 שנה”, מסביר קוסטה. לאלה מבניכם שהרמתם גבה נספר שקב׳ SIA-ORI כוללת בתוכה אוריאנטלים, סיישלואים וסיאמים, שלכולם מבנה גוף וראש דומים. השוני ביניהם מתבטא בצבע העיניים והפרווה. לאורייאנטלים יש עיניים ירוקות ופרוותם בכל צבע אפשרי, סיאמים וסיישלואים (Seychellois) מתהדרים בעיניים כחולות. שלושת הגזעים הללו יכולים להיוולד באותה המלטה, לזוג הורים אחד. הגזע ייקבע ע”פ צבע הפרווה וצבע העיניים. שלושת הגזעים אתלטיים מאוד, מבנה גופם עדין ואלגנטי, הם ארוכי גפיים וראש, והאוזניים יוצרות משולש הממשיך את קוי הפנים (צורת “טריז”). אפילו האף שלהם ארוך …וסקרן.

החתול הסיאמי הגיע מהמזרח הרחוק. הוא גודל וטופח במקדשים הבודהיסטיים. חתולים אלו נחשבו כקדושים ואף האמינו כי הם גלגול של נשמות אדם. בתחילת המאה ה-20 הובאו לאנגליה והוחל לגדלם בגידול מוכוון. עד מהרה הפכו לפופולאריים בכל העולם. למי שחושב שסיאמי זה רק חתול עם עיניים כחולות זה ממש לא כך, כפי שתוכלו לראות משפע התצלומים המלווים כתבה זו.

מקורו של האוריינטאלי בגזע הסיאמי, וההבדל בצבע עיניים ובצבע הפרווה. החתול הסיישלי (Seychellois) הוא הגזע השלישי שמגדלים קוסטה ולדה. גם הוא פותח באנגליה בשנות ה-80 של המאה הקודמת ונחשב נדיר. כפי שכבר הזכרנו, במבנהו הוא אינו שונה מהחתול הסיאמי אך בצבע הפרווה משולבים כתמים לבנים ההופכים אותו לצבעוני ומיוחד.

מלבד המאפיינים של שלושת הגזעים המיוחדים האלה, ישנו פרט אחד שאינו משאיר אף אחד אדיש – האופי. ״זה אינו חתול שיישב לו בשקט על הספה ויתעלם מכם. הוא תמיד רוצה להיות חלק מן המשפחה ולהיות בעיניינים. הם מאוד חכמים ובקלות אפשר ללמד אותם כמה טריקים, סקריפה שלנו למשל יודע לתת ‘כיף’״. הם אוהבים ״לדבר״ עם הסובבים אותם ומצפים שיענו להם בחזרה. בעבר ייחסו לגזעים אלו תוקפנות אך קוסטה מכחיש זאת בכל תוקף.

הגזעים המזרחיים מאוד פעילים ואוהבים לשחק, אפילו תופסת ומחבואים (“כן-כן”, נשבע קוסטה, “מחבואים!”). ״לעיתים הם סקרניים כל כך, עד שהסקרנות שלהם עלולה לסבך אותם בצרות”, הוא נאנח. “הם אוהבים מקומות גבוהים כמו מדפים וארונות ולומדים עד מהרה לפתוח דלתות ומגירות, והכי חשוב, הם יודעים לפתוח לבבות של כל האנשים שמסביבם״… אלו הם גזעים קלים לתחזוקה, הפרווה הקצרה אינה דורשת טיפול או טיפוח מיוחד, הברשה פעם בשבועיים וטיפות פרונטליין מדי חודש כנגד פרעושים.

קוסטה ולדה מציגים את החתולים שלהם בארץ ובחו״ל וחלומם – אלוף כחול-לבן. הם הציגו במוסקבה, אוסטריה, בלרוס ובאוקטובר יצאו לתערוכה גדולה בפראג. .”הזכר שלנו, Imladris Indil Fenrir (שקוסטה מכנה בחצי חיוך ״הפרזנטור של בית הגידול״) זכה בתואר TICA – Supreme Grand Champion (השיפוט המחמיר בעולם) וגם זכה בתואר הסיאמי עם צבע לבן הטוב באירופה הדרומית (Regional Winner 2013).

אני שואל את קוסטה מי מתאים לגדל גור של חתול סיאמי? ״כל מי שמוכן להנות מהאנרגיות האין-סופיות שלהם וטונות האהבה שהם מחזירים”, הוא משיב. “חשוב לזכור שחתולים מגזעים אלה הם יצורים נאמנים מאוד, ולא אוהבים בדידות. למי שאינו נמצא שעות רבות בבית  – רצוי שידאג שיהיה לחתול חבר, חתול סיאמי או אוריאנטלי נוסף, או כלב. הם די רעשניים ו״דברניים״. הפרווה הקצרה שלהם אינה דורשת טיפוח רב, אך הם דורשים הרבה יחס ותשומת לב. אלו הם גזעים קופצניים וחשוב לקחת זאת בחשבון לפני שאתם מביאים חתול כזה הביתה. כמעט לא ניתן לתאר במילים את הרגשה של התקשרות עם חתול מזרחי, אך כשחתול כזה מופיע בחיינו, לא נותרת לנו הבריריה אלא להתאהב בו שוב ושוב”, הוא מסכם.

לפרטים נוספים: קוסטה: 052-6757961, shigaoncats@gmail.com אתם מוזמנים לגלוש ל-www.shigaoncats.com

The post שיגעון – בית גידול לחתולי סיישלוא, סיאמי ואוריינטליים appeared first on מגזין חיות הבית.

המגיפה של המאה ה-21 היא ללא ספק ההשמנה (והכוונה לוא דווקא לבעלי חיים כי אם גם לבני אדם). בארצות המערב נעשים נסיונות רבים לשנות מגמה זו, ומאמץ רב מושקע בחינוך מגיל צעיר. בעלי החיים החולקים את חייהם עימנו מושפעים אף הם, וכלבים וגם חתולים מפתחים עודף משקל (המונח המגדיר 10% יותר ממשקל גופם הרצוי) וחלקם אף סובלים מהשמנת יתר (המונח המגדיר יותר מ-20% ממשקלם הרצוי). חשוב להבין כי העיקרון שצריך להנחות אותנו, בני אדם ובעלי חיים הוא זהה; כמות צריכת האנרגיה (קלוריות) צריכה להיות שווה פחות או יותר לכמות האנרגיה (קלוריות) ש״נשרוף״. איזון הוא העיקרון; במידה ו״נשרוף״ יותר קלוריות ממה שאנו צורכים, נאבד משקל. במידה ונצרוך יותר קלוריות ממה שאנו צורכים נוסיף למשקל (נשמין). עליה במשקל יכולה לנבוע משני טעמים; האחד, פעילות גופנית ההופכת את האנרגיה לבניית מסת שריר. מסת השריר היא תוספת משקל אך מהסוג החיובי. הטעם השני, בהיעדר פעילות גופנית נאגרת אנרגית הגוף העודפות ברקמות השומן. ישנן גם סיבות קליניות לעליה במשקל; תת פעילות בלוטת התריס, כלבות מעוקרות /כלבים מסורסים, הפרעות בתהליך חילוף החומרים, וגיל מתקדם. כלבים וחתולים בעלי משקל תקין הם בעלי איכות חיים טובה יותר, הם בריאים יותר, פעילים ושמחים יותר.

הצלחה חלקית בלבד למרבית תכניות ההרזיה בעולם

לעיתים אנחנו מתייחסים למזון כפיצוי ומעניקים ממנו ביד רחבה לכלב או לחתול שלנו שהשארנו בבית שעות ארוכות לבדו (נקנקיות, גבינה צהובה, עוגיות ועוד). חטיפים אלו מכילים כמות קלוריות שוות ערך למחצית מנה היומית של החתול או הכלב, ולעיתים אף יותר. מלבד הנזק הבריאותי והחינוכי (שלא נעסוק בו בכתבה זו) הרי זוהי תוספת קלוריות מיותרת שתוביל עד מהרה לעודף משקל.

מרבית האנשים הנתקלים בבעיה של משקל עודף מחליטים ״לעשות דיאטה״ כלומר, להפחית בכמות המזון. העיקרון בו נצרוך פחות קלוריות מכרגיל אינה עובדת. ההפחתה של מזון ״רגיל״ כלומר, עם אחוזי שומן גבוהים יחסית אינו מרשם נכון והתוצאות מאכזבות. מיותר לציין שהרעב יהפוך את הכלב או החתול לעצבני, יוביל לצמצום מסת השריר בעיקר ולא יביא לתוצאות רצויות לאורך זמן. גם הצלחה מהירה תוביל לעליה מהירה וחזרה למשקל הקודם ולעיתים אף מעבר לו.

תכנית מדודה בדרך להרזיה בטוחה

פתרון נכון חייב להתבסס על תכנית תזונתית נכונה ומדודה המותאמת לכל אחד בצורה מדוייקת והמשלבת בין הפחתת הקלוריות והגברת הפעילות הגופנית. קצב ההפחתה השבועי בכלבים צריך לעמוד על 3-1% לשבוע לכלב ו-2%-1/2% לחתול. לכל כלב או חתול יש לבנות תכנית המותאמת אישית והמתבססת על המשקל אותו רוצים להסיר. חשוב לדבוק ביעדי התכנית ולשמור על לוח הזמנים כפי שנקבע.

רויאל קנין השיקה כבר לפני למעלה מעשור מזונות דלי-קלוריות המבוססים על נוסחאות בהן אחוזי השומן נמוכים ואחוזי החלבון והסיבים גבוהים. לחלבון ערך קלורי זהה לזה של השומן אך הגוף צורך אנרגיה רבה יותר בעיכולו. בנוסף, חלבון הוא חומר הגלם לבניית מסת שריר. המזונות לכלבים המתבגרים, לכלבות מעוקרות ולכלבים מסורסים מכילים הרכב קלורי מופחת ועשיר יותר בחלבון וסיבים. המזונות הרפואיים של רויאל קנין פותחו למקרים בהם עודף המשקל הופך להשמנת יתר.

רויאל קנין – המובילה העולמית במחקר רפואי בנושאי השמנת יתר בחתולים ובכלבים

רויאל קנין היא המובילה העולמית במחקרים הנוגעים לעודף משקל והשמנת יתר ומהווה את המקור העשיר ביותר למחקרים בנושא השמנת יתר בחתולים ובכלבים. בתחילת שנות האלפיים, בתום מחקר מקיף הושק האובסיטי; מזון רפואי שעד לאחרונה היה יחידי לטיפול בבעיית השמנת היתר. בתום עשור של מחקרים הושק ב-2013 הסטייטי (Satiety) לחתולים ולכלבים.

לא יהיה זה נכון לכרוך תזונת חתולים ותזונת כלבים באותה נשימה; המחקר הרפואי שהתלווה לפיתוח הסטייטי העמיק בכל המאפיינים והציב את הסטייטי בנקודה שונה לחלוטין משאר המזונות הרפואיים המיועדים לכלבים וחתולים הסובלים ממשקל עודף ומהשמנת יתר. כמעט בכל מאפיין שנבדק זכה הסטייטי לאחוזי הצלחה גבוהים בהרבה משאר מתחריו והפך למזון הטוב מסוגו בתוך זמן קצר ביותר. חמש נקודות בולטות נחקרו והוכחו; הסטייטי יעיל ביותר בהפחתת משקל, הסטייטי מפחית בצורה משמעותית את התחינות למזון, הסטייטי שומר על מסת השריר במהלך ההרזיה, הסטייטי משפר איכות חיים ואחרון וחשוב לא פחות, הסטייטי עוזר בשמירה על משקל תקין גם לאחר שתכנית ההרזיה הסתיימה. אחת המסקנות החשובות שנאספו במחקר הביאו ליצירת שני סוגי מזונות לכלבים, לכלבים קטנים ולכלבים גדולים, ומזון אחד לחתולים. בצורה זו נעשית ההתאמה מדוייקת ביותר, והתוצאות בהתאם.

סטייטי-מזון רפואי להפחתה ושמירה על משקל תקין

הפירוש בשפה העברית של הסטייטי הוא שובע, ולגמרי לא במקרה. אחת הבעיות הקשות בכל תכנית להפחתת משקל היא תחושת השובע והרוגע. הסטייטי הוא ללא ספק הדור הבא במזונות הדיאטטיים. למרות שהבררנות אינה מאפיינת חתולים וכלבים הסובלים ממשקל עודף, הסטייטי טעים מאוד אך חשוב מזאת, סיבים תזונתיים המשולבים בצורה ייחודית לסטייטי מספקים תחושת שובע ורוגע. כאשר הרעב מושקט, הכלב והחתול יכולים להתפנות לעיסוקים אחרים כמו פעילות גופנית המעודדת את חילוף החומרים, שורפת קלוריות ומפחיתה במשקל. הרוגע והשקט מפחיתים את התחינות שלעיתים קשה לעמוד בפניהן וכך הבעלים אינן עומדים בפני דילמות קשות (ומחרבות דיאטות…).

הסטייטי מסייע לא רק במהלך תכנית ההרזיה כי אם גם אחריה למרות שלאחר הגעה למשקל תקין ניתן להפחית כ-15% מכמות המזון המומלצת מבלי שהכלב או החתול שלנו יהיה רעב. לחליפין, במקרים בהם הבעיה אכן לא התעוררה על רקע רפואי ניתן לעבור למזון דל קלוריות רגיל או כזה המותאם לחתול או הכלב (למסורסים מעוקרים לדוגמא). הרכיבים שבמזון מיוחד זה משלבים נוסחאות מיקרו ומקרו תזונה למיקסום תהליך ההפחתה במשקל. הסיבים התזונתיים הופכים נפחיים יותר בנוכחות נוזלי הקיבה והחלבון הזמין הוא בעל נעכלות גבוה ושומר על מסת השריר מפני התדלדלות. לכלבים ולחתולים שאינם סובלים מבעיות מפרקים והתנועתיות שלהם תקינה, עידוד פעילות גופנית יעודד גם פיתוח מסת שריר.

לפרטים נוספים: אורי שמעוני ori@beit-erez.co.il

The post סטייטי (Satiety), תוכנית חדשה לאיזון ושמירה על משקל תקין לכלבים וחתולים appeared first on מגזין חיות הבית.

התמונות באדיבות וויקימדיה לואיס ווין (1860-1939) היה אמן בריטי שנודע בזכות איורי החתולים מלאי החיים שלו. היצירות המופיעות בכתבה זו ודאי ייראו מוכרות לרבים מכם, מאחר ונראה כי דמות החתול המככבת ברובן עדיין ממשיכה להופיע מסביבנו; חתולים וחתלתולים “מואנשים”, בעלי עיניים גדולות, פקוחות לרווחה ובעלי הבעת פנים מתוקה, מחווים מחוות אנושיות בסיטואציות יומיומיות. אך לואיס ווין התפרסם לא רק בזכות החתולים, אלא גם “בזכות” מחלת הנפש בה לקה, שהשפיעה על יצירתו ויש הטוענים כי ניתן לראות את התקדמות המחלה ביצירותיו.

לואיס ווין נולד בלונדון לאב בריטי שהיה פועל טקסטיל ולאם צרפתיה. הוא היה הבכור מבין ששת ילדיהם – והבן היחיד מביניהם. חמשת האחיות והאח גדלו בבית צנוע של מעמד הפועלים; אף אחת מהאחיות לא נישאה, וכולן נשארו לגור בבית הוריהן עד סוף חייהן. גם לואיס חי באותו הבית למשך מרבית חייו. לואיס נולד עם “שפת ארנבת”, פגם מולד של השפה והחיך, ובעצת הרופא לא נשלח ללמוד בבית הספר עד שהיה בן עשר. עד אז, העביר לואיס הצעיר את זמנו בשיטוטים ברחבי העיר. משהתבגר, התקבל ללימודים בבית הספר המערבי ללימודי אמנות בלונדון, סיים את לימודיו בהצלחה ואף הפך למורה מן המניין לתקופת מה. אך בגיל 20 אביו נפטר, והוא נאלץ לשוב לביתו כדי לתמוך באמו ובאחיותיו.

משחדל ללמד, הפך לואיס לאמן פרילאנס ועשה חיל בעבודתו. הוא התמחה בציורי בעלי חיים וסצינות מחיי הכפר, להם היה ביקוש גדול באותה תקופה, אייר לכמה מגזינים פופולאריים וסיפק שירותים אמנותיים וגרפיים לתערוכות חקלאיות. הוא צייר מבחר רחב של בעלי חיים, חיות מחמד וחווה, וקיווה למצוא את פרנסתו העיקרית בציור דיוקנאות של כלבים דווקא; כלבים נחשבו אז כחלק מהמשפחה ובני בית, וזכו לקבל דיוקנאות משלהם בסלון בדיוק כמו בעל האחוזה או אשתו.

בגיל 23 נישא לואיס לאמילי, שהיתה מבוגרת ממנו בעשר שנים – סקנדל רציני במונחים של אותם ימים – ועבר להתגורר עמה בהמפסטד שבצפון לונדון. למרבה הצער, חלתה אמילי בסרטן השד. כדי לשעשע אותה ולהקל מעט על סיבלה נהג לואיס להכין לה איורים משעשעים של החתול שלהם, פיטר; להבדיל מכלבים, חתולים לא זכו באותם ימים לעדנה לה הם זוכים היום, והתייחסו אליהם כאל מלכודת עכברים מהלכת. אך לא כך היה אצל משפחת ווין, ופיטר החתול נהנה מאהבתם וליטופיהם של שני בני הזוג. אמילי עודדה את לואיס לפרסם את יצירותיו, אך הוא לא עשה זאת אלא רק לאחר מותה, שלוש שנים מאוחר יותר. על פיטר אמר לואיס, כי “בניית הקריירה שלי, התפתחות הנסיונות הראשונים שלי וביסוס העבודה שלי – שייכים לו”. ניתן לזהות את פיטר, חתול הטאבי האדמוני, ברבות מיצירותיו של ווין, גם שנים רבות לאחר שהחתול נאסף אל אבותיו.

בעבודותיו של ווין ניתן לראות את התהליך אותם עוברים החתולים, מסגנון קלאסי נאמן למקור, ועד לחתולים שהולכים זקוף, לובשים הבעות פנים מוגזמות ומלבושים התואמים את רוח התקופה ועוסקים בפעולות אנושיות כמו לנגן, לדוג דגים, לשתות תה של אחר הצהרים, לשחק קלפים, לעשן ולהאזין לאופרה. סיגנון זה הפך לנפוץ מאוד באותה תקופה, וניתן למצוא הדפסים, גלויות וכרטיסי ברכה מאויירים בו. עם השנים הפך ווין לאמן פורה ביותר, והוא יצר מאות איורים מדי שנה; הוא אייר כמאה ספרי ילדים ואף הוציא מדי שנה עיתון משלו, Louis Wain Annual, עם מבחר מעבודותיו. ווין נהג לומר שיצירותיו הן פארודיה על ההתנהגות האנושית: “אני לוקח את ספר הרישום שלי למסעדה או כל מקום ציבורי אחר ומצייר את האנשים על תנוחותיהם השונות – כחתולים, תוך שאני מנסה להיצמד למאפיינים האנושיים ככל האפשר… אלו העבודות הכי משעשעות שלי”. יצירות אלו חביבות מאוד על אספנים בימינו, וניתן למצוא רבות מהן באיביי ובאתרי מכירות פומביות אחרים.

באותן שנים עסק לואיס כחובב חתולים מושבע גם בפעילויות צדקה למען בעלי חיים בכלל וחתולים בפרט, כיהן כנשיא ויו”ר “מועדון החתול הלאומי” ולדבריו סייע “למחות את החרפה בה הוחזקו חתולים באנגליה עד עכשיו”.

למרות הצלחתו האמנותית, סבל ווין ממחסור כלכלי; הדבר נבע מכך שהוא נאלץ להמשיך לפרנס את אמו וחמשת אחיותיו, וזאת כשהוא נעדר חוש עיסקי לחלוטין. הוא היה אדם צנוע ותמים, ונפל פעמים רבות למעשי נוכלות, מרמה והשקעות מפוקפקות, שכילו את כספו. הוא חסר את יכולת המיקוח ההכרחית כל כך בעולם ההוצאה לאור, ומכר את ציוריו מבלי לעגן את זכויות היוצרים שלו, כשהוא מאפשר לכל דיכפין להדפיס מהן כמה שירצה, ובכך להוריד את ערכן.

ב1907- הוא נסע לחפש את מזלו בניו יורק, שם עבד באיור רצועות קומיקס לעיתונים. אך קיצבה המהיר של העיר לא התאים לו והוא שב לביתו עני משהיה בעקבות השקעה כושלת של כספו בהמצאה קיקיונית.

המחלה

משכשלו אחיותיו של ווין להתמודד עם התנהגותו המוזרה והאלימה לעיתים, הוא אושפז ב-1924 בבית חולים לחולי נפש. אישפוזו נודע ברבים לאחר כשנה, וזכה לתהודה ציבורית; אנשים ידועי שם ורבי השפעה באותה תקופה, כמו הסופר ה.ג. וול וראש ממשלת בריטניה התערבו לטובת אישפוז נוח יותר עבורו, והוא הועבר לבית חולים אחר בעל תנאים משופרים. במהלך אישפוזו עבר ווין מספר בתי חולים, כשבאחרון בילה 15 שנים, עד מותו. במהלך תקופת אשפוזו, תוך שהזיותו הולכות וגוברות (בהיעדר טיפול יעיל באותם ימים), הוא המשיך לצייר להנאתו. עבודותיו בתקופה זו מופשטות יותר ומאופיינות בצבעים עזים ובהירים, צורות גיאומטריות, פרחים וכדומה, למרות שנושא העבודות – חתולים – נשאר כשהיה.

בנוגע למחלתו של ווין, הדעות חלוקות. יש הטוענים שלקה בסכיזופרניה כתוצאה מחשיפה לטוקסופלזמוזיס. זהו טפיל חד-תאי, ששמו טוקסופלזמה גונדי, והוא נמצא במעיים של חתולים. ההידבקות בטפיל מתרחשת כתוצאה ממגע ישיר בצואת חתולים או אכילת בשר נגוע שלא בושל כראוי. הטפיל נפוץ ביותר בקרב האוכלוסיה (בארץ מדובר על 20%-40% מהאוכלוסיה היהודית, ואחוז כפול מזה בקרב האוכלוסיה הכפרית והערבית) והוא מסוכן במיוחד לנשים בהריון (עלול לגרום למומים בעובר ולהפלות) ולאנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת, כמו חולי סרטן העוברים טיפולים כימותרפיים. למרות שהסברה כי קיים קשר בין הטפיל למחלת הסכיזופרניה הועלתה לפני שנים רבות, רק לאחרונה החל הנושא להיחקר ברצינות, במיוחד ע”י מדען צ’כי בשם ירוסלב פלגר.

במחקריו, גילה פלגר כי לטפיל השפעות משמעותיות על ההתנהגות, מצב הרוח והמצב הנפשי של הנשא. נמצא כי הטפיל מעלה את רמות הדופמין במוח, מפחית הופעת דיכאון מחד ומאידך מעודד התנהגות אימפולסיבית ופוגע בתחושת הזהירות; חולדה נגועה תהיה זהירה פחות ותיטרף בקלות ע”י חתול – וכך יגיע הטפיל למחוז חפצו – למעי החתול. לנשאים בני אנוש יש סיכוי מוגבר להיות מעורבים בתאונת דרכים וסיכוי מוגבר משמעותית – פי 2.7 – לפתח סכיזופרניה. במחקרים אפידמיולוגיים דוגמת אלו של פלגר נשאלת שאלת הסיבה והמסובב: האם אנשים שהם הרפתקנים וחסרי זהירות מטבעם נוטים יותר להיחשף לטפיל, ושמא ויסות לא תקין של מערכת החיסון מגביר את הסיכון גם להידבק בטפיל וגם לפתח סכיזופרניה. כך שקשר סיבתי בין הימצאות הטפיל למחלה טרם הוכח, ואין צורך להיפרד מהחתול שלכם.

לטפיל טרם נמצא חיסון, אך החדשות הטובות הן שלאחרונה נתגלו ראיות כי הוא מונע לחלוטין את ההידרדרות האורגנית במוח בחולים במחלת האלצהיימר.

ואם נחזור אל לואיס ווין, המאושפז בבית החולים ומצייר את חתוליו כמנדלות פרקטליות מורכבות – אולי בכלל מדובר במשהו אחר?

דר’ מייקל פיצ’ראלד, מרצה לפסיכיאטריה מאוניברסיטת דבלין, טוען כי לפי ממצאיו ווין בכלל לא היה חולה בסכיזופרניה אלא לקה בתסמונת אספרגר, אחת מתסמונות הקשת האוטיסטית. לטענתו, למרות השינוי הסיגנוני יכולת הציור עצמה לא נפגעה, כפי שניתן לצפות מסכיזופרן. שימת הלב הקפדנית לפרטים והאגנוזיה הויזואלית – חוסר יכולת זיהוי חזותי שלא כתוצאה מבעיה בראיה – גם אלו אופייניות לאספרגר וניתן לזהותן בעבודתו של ווין.

דר’ פיצ’ראלד מציין כי למרות שנהוג להציג את העבודות בסדר מסויים המציג את השינוי, העבודות אינן מתוארכות ולכן אי אפשר לדעת בדיוק מהו הסדר שבו נוצרו. ישנן עדויות לכך שלואיס המשיך לצייר חתולים “סטנדרטיים” גם כשהיה עמוק בתוך מחלתו.

פסיכיאטר נוסף אחר, דר’ דויד אופליין, מחזק את הקביעה הזו. בהרצאתו בשנת 2012 בתערוכת “החתולים הקליידוסקופים”, שנערכה במוזיאון של בית החולים המלכותי בית-לחם והציגה את עבודותיו של ווין, הציע לראות את הציורים המוצגים כציוריהם של שני אנשים: “לואיס ווין, שיצר אותם, ו-וולטר מקלי (1902-1964), הפסיכיאטר שסידר אותם בסדרות”.

The post הדרך היפהפיה לשיגעון appeared first on מגזין חיות הבית.

לאחרונה ובדומה לשאר העולם הצטרפו למזונות המיוחדים לגזעי חתולים 2 מזונות נוספים לגזע הספינקס ולגזע הרגדול.

לכלבנים שביננו, מזונות הגזעים אינם דבר חדש. יותר מ-25 גזעים כבר זכו למזון התפור על פי מידותיהם, ואנו לא נעשה לכם ספויילר ולא נספר על הגזעים הבאים בתור… הסיבה לסוגי מזונות בין הגזעים היא השונות הפיזיולוגית. ההבדל בין כלב מגזע צ׳יוואוואה לבין כלב מגזע דני ענק ברורה לעין, וגם הדיוטות יסכימו לצורך בהתאמה, לפחות בגודל הכופתית. אך כפי שידוע לכל, ישנם הבדלים רבים נוספים, הנוגעים לקשת רחבה של משתנים, צרכים תזונתיים, גרף גדילה ותוחלת חיים. החתולים שמרו על טיפוסיות הרבה יותר ״הדוקה״ והשונות בין הגזעים, מתונה הרבה יותר מאשר בעולם הכלבי. אין בנמצא גזע חתולי השוקל 5% ממשקל גופו של גזע אחר (כפי שהזכרנו, דני ענק וצ׳יוואוואה). אך עדיין ניתן למצוא הבדלים רבים במבנה הגוף, בצורת הגולגולת, בגודל ובמשקל כבוגר, בסוג ואורך הפרווה וכמובן באופי. בארץ ניתן להשיג מזונות לגזעי מיין קון, חתול פרסי, סיאמי, בריטי קצר שיער, ספינקס, רגדול וחתול יער נורבגי. ניתן להבחין בקלות בהבדלים שבינהם.

מבין הגזעים האחרונים שהזכרנו, שני גזעים; ספינקס ורגדול הולכים ותופסים להם מעמד הולך וגדל כשציבור רחב יותר ויותר לומד להכירם ומחליט לצרף אותם כחבר למשפחתם. שני הגזעים הללו ייחודיים כל אחד בפני עצמו ועל מנת שהצדדים הפחות ״מוצלחים״ העלולים להתגלות בתורשה שלהם, עוצבו במיוחד עבורם מזונות שיסייעו להם ולבעליהם להגיע למלוא הפוטנציאל החיובי, ולהימנע עד כמה שאפשר מהתכונות הפחות חיוביות העלולות לצוץ כאשר לא שמים את הדגשים הנכונים ולא מקפידים על אורח חיים מתאים.

הספינקס, גזע ייחודי בעדינות עורו ובחיות אופיו

הספינקס הוא ללא ספק אחד הגזעים היותר מיוחדים (שימו לב, זה לא חייזר – זה חתול!) וזאת לא רק על שום צורתו כי אם בשל העובדה שהוא מודע לה… ההיסטוריה הקדומה מציינת חתולים שלא צימחו שיער וגם בעולם הכלבי אנו מכירים גזעים קרחים. בשל מגע עורם החלק והנעים היו נחשבים כ״כריות חימום״ וגזעי כלבים קרחים ביבשת דרום אמריקה היוו חלק מהפולחן האלים להם סגדו בני המאיה והאינקה במרכז היבשת, והאצטקים בחלקה הצפוני יותר (מכסיקו של היום). זהו חתול בעל מבנה טיפוסי עם אופי סקרן הגורם לו להידחף אל מרכז כל התרחשות. הוא יעדיף להתכרבל בכל חיק מזדמן ותכונה זו הפכה אותו לאחד החתולים החביבים. היעדר הפרווה אינה הופכת אותו לחתול המתאים לחיות במחיצת בני אדם אלרגיים לחתולים וזאת מאחר ורבים סובלים דווקא מרגישות לרוק ולא לשיער או לפרווה. בכל מצב, הספינקס יהיה עדיף על גזעי חתולים אחרים מאחר ואינו משיר שיער.

בשל עורו החשוף, הוא זקוק לרמות אנרגיה גבוהות יותר מגזעים אחרים ויש הכרח לשמור עליו מפני חום או קור קיצוני. הגן האחראי על נשירת השיער משפיע על המשנן ובגזעים קרחים (כלבים וחתולים) יש נטיה בגיל לא מבוגר יחסית לאבד שיניים, לא רק על רקע של דלקות חניכיים או הגיינת פה לקוייה. הכופתית שמרקמה וצורתה עוצבו בהשראת ליטושו של היהלום מאלצת את החתול לפצח את הכופתית וללעוס, פעולה שבמהלכה הכופתית נשברת לרסיסים ואינה נדבקת לשיניים.

לספינקס רגישות לבעיות לבביות והמזון שעוצב עבורו מכיל נוסחה של אנטי אוקסדנטים המסייעים לחיזוק שריר הלב. ניתן להשיג את המזון המיוחד לספינקס לכל אחד מהגילאים, גור ובוגר.

רגדול, חתול מרשים עם רגישויות משלו

הרגדול אינו גזע קדום ולמעשה נוצר בקליפורניה בתחילת שנות השישים. שמו בא לו על שום נינוחותו, במיוחד כאשר גוחנים לקחתו בידיים, ואז הוא מרפה את שריריו כבובת סמרטוטים (Ragdoll). זהו גזע גדל איברים, המסוגל להגיע לגודל יפה, ועל כן חשוב לשים לב למשקלו ולמצב השלד והמפרקים. נינוח ומתפנק אך אוהב מאוד את הפעילות ואתגרי טיפוס מושכים אותו במיוחד. הפרווה, ארוכה בשלושה צבעים כשהצבע המוכר ביותר הוא הביקולור, כשמסיכה כשל זורו עוטפת את העיניים הכחולות ומותירה סימן בצורת האות v הפוכה לאורכו של הפרצוף. פרווה ארוכה מרככת את צלליתם של הרגדולים ומוסיפה מימד מרשים להופעתם. ראש רחב מעניק הבעה כמו משלימה את הרושם הגדול וה״דובי״. הכופתית בנויה במיוחד במנסרה משולשת בכדי לאלץ את החתול ללעוס את מזונו וכך לעודד ייצור רוק והקטנת הסיכון בהיווצרות שכבה רכה שעלולה להתפתח לכדי אבן שן. נוסחאות ייחודיות של רכיבי תזונה מסייעים בתחזוקת המפרקים והשלד, מעניקים תגבור ומעשירים את העור והפרווה ודואגים לפעילות תקינה של הלב. בנוסף לאלו, תשומת לב מיוחדת ניתנת לדרכי השתן התחתונות מאחר ועל פי המחקרים זהו אחד הגזעים הנוטים לפתח גבישים וחסימות בדרכי השתן. לאחר כ-50 שנה מאז פרץ הרגדול את תחומי קליפורניה וכיום הוא נפוץ בכל רחבי העולם ונחשב לאחד הגזעים הפופולריים.

צוות הפיתוח של רויאל קנין שוקד כל העת להיות בחזית הטכנולוגית ועוסק במחקרים כבסיס לפיתוחי המזונות העתידיים. אם לא תספרו לאף אחד, נוכל לגלות לכם שיש עוד גזעים נוספים בפיתוח, ועליהם נספר בגליונות הבאים.

The post תגבור במזונות גזעי החתולים – מזונות מיוחדים לגזעי ספינקס ורגדול appeared first on מגזין חיות הבית.

צניעות מידה נאה היא, בכל התחומים. לריסה מגדלת בשנים האחרונות חתולים מגזע המיין קון אבל מדגישה לפניי שהיא “רק מתחילה ויש לי עוד הרבה מאוד מה ללמוד״…

לריסה עלתה לארץ בלוויית בתה בשנת 1992. לריסה מהנדסת אלקטרוניקה ותקשורת בהכשרתה והיא עבדה בברית המועצות ככתבת וכמנחה בטלוויזיה. כשעלתה לארץ רצתה להשתלב בתקשורת הישראלית ולא רצתה להצטרף אל מקימי הערוץ הרוסי.

ארבע שנים מאוחר יותר פגשה לריסה את בניה, שהביא כנדוניה שני בנים משלו. בין לבין נולדה בת משותפת והנה לריסה חובקת ארבע ילדים “וחמישה נכדים!”, היא מוסיפה בגאווה. המשפחה המורחבת מציגה מנעד גילאים יפה כשהנכדה הגדולה בערך בגיל של הבת המשותפת, והאושר כידוע, הוא בן בלי גיל…

לריסה גדלה בפיטיגורסק, עיר בצפון קווקז. תמיד רצתה לגדל בעלי חיים אך בכל פעם שהנושא עלה, נמצאה הסיבה הנכונה מדוע אי אפשר. לריסה החליטה לעשות מעשה וכאשר היתה בת 11 לערך, הגניבה הביתה עכבר. האם המבועתת הסכימה לכל ובלבד שהעכבר יסולק וכך הגיעה החתולה הראשונה. ברוסיה גידול החתולים הגזעיים לא היה מפותח באותם ימים. חתולים שהציגו פרווה ארוכה זוהו כ״חתולים סיביריים״. אולי היתה פעילות של חתולאים גזעיים ואולי לא, אך לריסה ומשפחתה היו רחוקים מכל זה. כאשר ברית המועצות החלה להתפורר למדינות חבר העמים, עלתה לריסה ובתה שהיתה בת 11 לערך, לארץ.

הן אימצו חתולת חצר שחייתה עימם 13 שנים וכאשר פרשה לעולם שכולו טוב, החלו לריסה ובתה לחפש חתול או חתולה חלופית. הפעם לריסה החליטה שתעמיק באפשרויות והחליטה לחקור בעיניין. היא החלה לפקוד את תערוכות החתולים, מתפעלת ממבחר הגזעים אך להחלטה לא הגיעה. השנים חולפות מהר, וב-2010 ביקרה לריסה בתערוכת חתולים. בין החתולות המוצגות היתה חתולת מיין קון בת 10 חודשים שהתנמנמה לה בצד. כאשר לריסה התקרבה, כאילו באופן מודע בחרה המיין קונית הצעירה להתעורר וה״להתחיל״ עם לריסה. ״זאת היתה לגמרי בחירה שלה״, מספרת לריסה. וכך הצטרפה “קאסיה” למשפחתה של לריסה כמתנת בת המצווה של הבת הצעירה הילה.

המיין קון נחשב לגזע החתולים הגדול בעולם חתולי הבית הגזעיים והוא ללא ספק המרשים מבניהם. קאסיה מבינה היטב מי היא ולמי היא (נפשית) שייכת והדיאלוג שלה עם הבת שונה לחלוטין מהדיאלוג של שאר הסובבים: ״איתי היא מדברת במילים ובהברות בודדות. מיאו אחד וזהו”, מספרת לריסה, “עם הבת זה משפטים וסיפורים שלמים״. למיין קון אופי ייחודי המשתלב היטב עם מבנה גופם המרשים. הם מכירים באיכותם ובגודלם, מלאי ביטחון עצמי ובשעות שהם ערים, שמחים לשחק ולהתשובב.

הבחירה בגזע המיין קון אולי היתה מקרית אך התחקיר המקיף ואיסוף החומר אודות הגזע אינו מקרי כלל ועיקר; לריסה החליטה שהיא פונה לגדל, קבעה את הגבולות (בית גידול קטן) ואת הרמה והאיכות (מיטבית) ויצאה לדרך: ״ללא ספק כל זה לא היה קורה אלמלא בניה והילה, היא מפרגנת, ואכן מי אם לא אנחנו נדע להעריך את כמות העבודה הנדרשת בבית גידול שכזה גם אם הוא בגודל צנוע. ״לבחירה על היקף והגודל השפעה גדולה על כל ההתנהלות. אחרים יצאו בתכניות גידול גרנדיוזיות ולמרות שהחלו בגידול בערך בתקופה שאני התחלתי, הם אינם קיימים ואילו אנו (לא שכחנו לנקוש על עץ, לסכל אצבעות ולספור שלושה טפויים) קיימים וממשיכים״.

בדומה לשמות בתי גידול גם בעולם החתולאי ישנה תחרות על ״תפיסת״ שמות ואם עד היום למרבית בתי הגידול העוסקים בגזע שירבבו את השם ״קון״ לשמם, כיום זה כבר אינו כה פשוט, ועל אלו המעוניינים לרשום שם בית גידול חדש צריכים להפגין קריאטיביות רבה יותר. ״למרות גודלו של הגזע, הוא עדין מאוד ורגישותו עומדת ממש בסתירה להופעתו”, מסבירה לריסה, “שם בית הגידול שבחרנו ״Cool Sense״ מגיע מהמונח ״לטיפה עדינה״ המאפיינת את הגזע״.

כידוע, קיימות מספר פדרציות לחתולים גזעיים ובחלק מהגזעים ישנה ראיה שונה של תקני הגזע והטיפוסים. ישנם גזעים המוכרים בטיפוס מסויים בפדרציה אחת ואילו באחרת, העדפות שונות לאותו גזע. כך גם בגזע המיין קון אשר צריך להיות חזק, גדול ובעל עוצמה חתולית ניכרת; הגולגולת חזקה; הלסתות תואמות; הגוף מאורך וחזק עם מבנה עצמות מאוזן לעוצמתו; והזנב ארוך ועבה. המבט וההבעה צרכים להיות פראיים ולשקף את אופיו העצמאי והבטוח בעצמו. המיין קון שלריסה מגדלת הוא הגזע כפי שנודע בעבר ״Old Type”. ״אמנם חתול מושלם קיים רק בציורים, אך לשאוף למושלם ביותר, הוא הסוד של כל מגדל אמיתי”, היא אומרת.

האופי של המיין קון עומד בסתירה גמורה למראהו, הוא חתול גדול-מימדים אך רגוע וחברותי. למעשה מיין קון בוגר שנחשף בצורה נכונה לא יחשוש מדבר, והרוגע שישרה על כל הסובבים ממש מדבק. חתולים מבלים 2/3 מסדר יומם בשינה או במנוחה. שאר היום מוקדש ל״שונות״ – קצת מכל דבר: אוכל, טיפוח, שיחות עם חברים ומשחק. המיין קון הוא חתול אתלטי ואוהב מאוד לשחק. הוא ישחק עם כל מה שניתן, חפץ, אדם, כלב או שולחן. עם חתולים בגודל כזה, ובמיוחד כאשר הם צעירים צריך מרחב וסבלנות.

לריסה מקדישה זמן רב לבחירת הבתים שאליהם ילכו החתלתולים מבית גידולה. לפני שיעברו לחזקת המשפחה החדשה שלהם צריך לברר אם זהו חתול ראשון ושאכן מדובר במשפחה רגועה וסבלנית שתדע להעריך את חבר המשפחה החדש העומד להגיע. שנית, יש להבטיח שהבית ערוך לקלוט חתול כזה, כלומר שהוא ישאר בתוך הבית ללא אפשרות לצאת החוצה. הפתרונות של ״קצת בבית וקצת בחוץ״ לא עובדים: ״המיין קונים שלי חייבים לחיות בתוך הבית. נקודה״. מי אינו מכיר סיפורים אודות חתולים שהגיעו לבתים לא נכונים והסיפור לא תמיד מסתיים ב״הפי אנד״: ״לפני כשנה מסרתי חתלתול מקסים למשפחה שבתחילה התלהבה מאוד אך בתוך ימים הבחנתי במצוקה שהולכת וגדלה מצד המשפחה ומכך הסקתי שגם מצד החתול. התעוררה בי דאגה וכשהגעתי לביתם לביקור גיליתי שהחתלתול הפך עצבני וחסר מנוחה על גבול הפרנואידי. ללא ספק היה מדובר במקרה חמור של חוסר התאמה ועוד באותו יום החזרתי אותו בחזרה לבית הגידול. היה זה מזל כפול – מאחר והנזק שנגרם לא היה בלתי הפיך והיה זה מזל (וגם גנטיקה) כי הוא גדל להיות אחד החתלתולים היפים בבית הגידול”.

המיין קונים אינם חתולים מזיקים אך גודלם עשוי להיות בעייתי; גור בן שלושה או ארבעה חודשים – והנחשב כגור לכל דבר – כבר נראה כחתול בוגר, ולמרות גודלו, התנהגותו אינה תואמת את הופעתו. למיין קון רצונות משלו וצריך לדעת כיצד לכבד אותם; זכרים מתבגרים לאט וצריך לתת להם את הזמן והמרחב. מאחר וכמו לחתולים גזעיים אחרים קיימות בעיות בריאותיות העוברות בתורשה, לריסה מבצעת בדיקה גנטית לכל שגר לפני שהיא מחליטה את מי להשאיר ואת מי למכור הלאה. ״הבדיקה מבחינה טכנית פשוטה מאוד וגם אם היא עולה כסף, היא שווה זהב, כך אנו יכולים להוציא מהגידול חתלתולים הנושאים עימם תכונות העלולות לבוא לידי ביטוי בגידול עתידי״.

למיין קון מספר בעיות המאפיינות גזעים גדולים כמו בעיות לבביות שונות, ובעיה בתפקודי מערכת הכליות. גודלם של החתולים והגדילה המהירה דומים לקיים בגזעי ענק אחרים (כמו בעולם הכלבי למשל) ובכדי למנוע בעיות בהתפתחות השלד, יש לשים לב לספיגת הסידן במיוחד בתקופת הגדילה. נקודה נוספת חשובה היא המשנן, ובמיוחד בחתולים המסוגלים להאריך ימים המשנן עלול להיות בעייתי; לריסה מייעצת ללמד את הגורים מגיל צעיר ציחצוח שיניים וכך למנוע בעיות משנן בגיל מבוגר. בסדרת ה-Vet Care של רויאל קנין ניתן למצוא אמנם את ה-Dental Care, המפחיתה את אבן השן ומקטינה את הסיכוי לדלקות חניכיים, אך ציחצוח קבוע וסדיר מהווה טיפול מונע חשוב מאין כמותו וגם מעניק זמן איכות עם החתול.

אל המזון של רויאל קנין הגיע לריסה במסגרת נסיונותיה למצוא מזון שיתאים לחתולים שלה. לרויאל קנין מזון מיוחד לגזע המיין קון וההתאמה היתה מושלמת. למרות נסיונות לגוון במזונות אחרים, כל החתולים של לריסה הצביעו פה אחד על רויאל קנין כמזון הרשמי ללא יוצאים מהכלל. ״מאחר ותמיד קיים צורך לגוון אני מגוונת עם מזונות מהסדרות האחרות: פעם המזון למניעת כדורי שיער, ופעם אחרת לפרווה מטופחת ולעור בריא; כך אני משנה להם מדי פעם את המגוון וגם שומרת על בריאותם״. (ואנחנו מוסיפים שזוהי הדרך האידאלית לניצול מיטבי של מגוון המזונות של רויאל קנין וממליצים עליה בחום).

המיין קון נחשב לאחד הגזעים המגוונים ביותר מבחינת צבעים וזאת היתה אחת מהנקודות שסיקרנה מאוד את לריסה ההסתברויות הגנטיות מציגות אפשרויות מגוונות והתוצאות תמיד מרהיבות וכמעט תמיד מפתיעות. בבית הגידול של לריסה היא מחזיקה שש חתולות מיין קון; שלוש נקבות הגיעו מקווי גידול אירופאיים מובילים (פולין) ומהוות את הבסיס הגידולי. לריסה מציגה בכל התערוכות בארץ, “שלא להפלות אף עמותה״, היא מחייכת. כל החתולים בבית הגידול שלה כבר זכו בתארים אך כפי שאתם בוודאי יודעים, תערוכות זה דבר מדבק ולריסה ללא ספק נדבקה בוירוס הזה לצמיתות.

לפרטים נוספים: laragu9@mail.ru

The post COOL SENSE בית הגידול של לריסה גוברב לחתולי מיין קון appeared first on מגזין חיות הבית.

רלי שטרצר עוסקת בתחומי עניין רבים, אך יותר מכל היא מזוהה עם כלבי הברנר זננהונד השוויצריים. את ילדותה עשתה רלי בלב רמת-גן, ״בבית ייקי טוב״, כפי שהיא מספרת בחצי חיוך. בשכנות לבית המשפחה גרה מנהלת הסניף של “צער בעלי חיים” בנחלת יצחק ומשם הגיעו הכלבים הראשונים שרלי גידלה בצעירותה. בין לבין היו גם כלבים גזעיים שהזדמנו לביתם ואומצו; כך הגיע פוינטר, סטר אירי ואחרים. כשרלי כבר בגרה הצטרף כלב דקל גזעי למשפחה. היה ברור שהכלבים ייקחו תמיד חלק בחייה ולאחר שהקימה משפחה החליטה כי הגיע הזמן ל״כלב רציני״. בשנת 1991 הוחלט כי הבשילו התנאים להצטרפותו של כלב גזעי למשפחה. הבן טל רצה כלב ״עם עינים כחולות״ ורלי פנתה לדר׳ ריטה טריינין שהיתה ידידת המשפחה. ריטה הפנתה את רלי לאריק שוורץ מהפעילים בחוג השפיץ והוא הפנה אותה ליותם פיינשטיין ולבית הגידול שלו, ״פישריל״. גור בעל עין אחת כחולה והשניה חומה שבה את ליבם ומייד זכה בשם ״מרטי״ על שמו של מרטי פלדמן – שחקן הקולנוע בעל העיניים המוזרות. התערוכה הראשונה שאליה הוזמנו, לא הסתיימה בהישג כלבני ענק ומרטי סיים במקום השלישי (והמכובד). היתה זו התערוכה הראשונה של רלי, והיא הוקסמה ונשאבה לעולם התערוכות והגידול הגזעי. כל מי שמכיר את כלבי ההאסקי יודע שמדובר בגזע שכל מהותו הוא לרוץ, ולא כל כך חשוב לו עם מי או לאן. רלי הקפידה להריץ את מרטי מדי יום וכך הוא היה רגוע בין ריצה לריצה אך כאשר רלי ויש, בעלה, יצאו לטיול בחו״ל, פסקה שגרת האימונים ומרטי מצא פורקן למרצו בכירסום הריהוט הדירתי. רלי הבינה שהמשך הגידול יהיה עם גזע אחר ושוב חזרה לדר׳ ריטה טריינין. הפרופיל ששרטטה רלי היה של כלב גדול (שיהיה מה לתפוס) כלב רגוע שידע לשמור ולא יפרוק את המרץ שלו על הריהוט.

לאחר שדיפדפו בצוותא באינציקלופדיה של הגזעים נפלה הבחירה על הברנר זננהונד. ריטה החליטה שהפעם רלי צריכה לראות כלב מגזע ברנר בשר ודם. באותה תקופה היו בארץ נציגים ספורים מהגזע, אחת בקיבוץ שער גולן ואחר אצל אתי גור בסביון. ללא ספק היתה זו אהבה ממבט ראשון ברגע שעיניה של רלי נחו על הראש הגדול, העיניים החומות והחכמות הנתונים במסגרת פרווה שחורה-חומה-לבנה של הברנר, הבינה ש”זהו זה!”

לאחר בירורים ונסיונות למצוא גור בעולם, נוצר קשר עם האסה להטינן הפיני וכך הגיע סאן (Hjerbert Lecibcin), גור הברנר הראשון למשפחת שטרצר. אומרים שכל ההתחלות קשות, אך במקרה של רלי והברנרים ניתן היה לחשוב שמדובר במסלול מכשולים בנוסח איוב המקראי, שכל כולו בא לבחון את נחישותה בגידול הגזע שבחרה; סאן חלה במחלה ״מסתורית״ (שלימים התבררה כדלקת קרום המוח) ומת בגיל שנה וחצי. הברנר השני (״דור״ – Intention To Win) הגיע מ-Sennetta’s (בית גידול דני מפורסם). היה גור מדהים ביופיו. כשגדל, הסתבר שהגידים שלו ארוכים ובשל כך תנועתו מוגבלת. בעקבות דור הגיע גור נוסף, ״יארקס״ מבית הגידול של מטי טומינן. עם הצטרפותו של ירקס למשפחה, עברו השטרצרים למושב מגשימים, לבית מרווח עם חצר גדולה שיש הקפיד לטפח את מדשאתה ולימים גם אירחה את תערוכות המועדון המסורתיות. אל מרטי, דור ויארקס הצטרפו יונו וסיסי, שתי נקבות מבתי גידול מובילים בבלגיה. במרץ 2001 הגיחה לאויר העולם ההמלטה הראשונה, שלאחריה תהיינה שמונה נוספות (התשיעית מתרחשת ממש בימים אלו). שם בית הגידול שבחרה רלי הוא ״שריאל״, מחבר אותיות המופיעות בשם המשפחה, שמה שמה הפרטי ושל יש בעלה, וישראל כמובן. התצלומים המובאים להלן צולמו (כמעט כולם) ע״י יש, בעלה של רלי, העזר כנגד שבלעדיו כל זה לא היה יכול להתרחש; ״לפני שלוש שנים ביום ההולדת שלי, הזכר שלנו, הרמס הלך לעולמו, ונותרנו עם כלבה אחת. יש ניסה לשפר את מצב רוחי ושאל מה ארצה במתנה. במקום טבעת יהלומים בקשתי זכר מאחד מבתי הגידול המפוארים בבלגיה. המחיר אגב, די דומה… לא ברור כיצד בעלים אחרים היו מגיבים אך אצל יש היה זה מובן מאליו שכך יהיה״ מחייכת  רלי (ואכן ״לאונרדו״, ברנר מרשים מקוים בלגיים הגיע לפני כשנתיים לארץ). כפי שהכל יודעים, הצלחתו של גזע נובעת בראש ובראשונה ממשוגעים לדבר, ורלי היא בהחלט אחת כזאת. בדרך נבחרה רלי ליו״ר המועדון לכלבי הרים שוויצריים, הוסמכה לשופטת ספציפית לגזע לאחר סדרת התמחויות בחו״ל (מאחר ומרבית הכלבים בארץ היו בבעלותה או מבית גידולה). בשנת 2010 יצאה רלי לשפוט בבלגיה מעוז הברנרים האירופאי, שם הכירה את בית הגידול ממנו ״לאונרדו״.

במסגרת ״מסע השורשים״ שעשתה רלי בעקבות הגזע, נסעה רלי לשוויץ (בלווית יש כמובן) למחוז ברן, לעיירה דורבך שם נכתב ב-1907 תקן הגזע הראשון (בתחילה הגזע נקרא ״דורכבכלר״). אם תשאלו מה מצאה שם, הרי שהמסעדה שבה התכנסו ראשוני הגזע וכתבו את התקן הראשון עלתה בלהבות, אך שוחזרה ובאולם המרכזי תלויה על הקיר תמונה של המסעדה המקורית ושתי צלליות של ברנרים. בשנת 2007 חגג המועדון השוויצרי 100 שנים להיווסדו ושנה מאוחר יותר ב-2008 חגג המועדון הישראלי לכלבי הרים שוויצריים 10 שנים לעצמאותו (עד 1998 היה זה אחד מגזעי המועדון לדוגה).

4 גזעים מוכרים בתת קבוצה נפרדת המוקדשת לכלבי הרים שוויצריים; הברנר זננהונד, השוויצרי הגדול, האפנצלר והאנטלבוכר (הסן ברנרד מופיע בנפרד בתת קבוצה אחרת בקבוצה 2). עד לשנים האחרונות נציג בודד (הברנר) ייצג את השוויצריים. בשנים האחרונות ניתן לראות גם כלבים שווצריים גדולים והמועדון הולך וגדל. לפני כשנה, לאחר כ-16 שנים העבירה רלי את המושכות ל״דור הבא״ ונותרה בתפקיד רכזת הגידול של הגזע. רלי מתפעלת מהשגר החדש (וה-9) כאילו היה זה הראשון; אחרים היו מעגלים פינות או מעבירים את הנקבה להמליט במקום אחר, אך אצל רלי מדובר בבן משפחה ואין הנחות. עד שהגורים יהיו עצמאיים יותר חלק גדול מהטיפול, השגחה והטיפוח נופל עליה בסבבים של שלוש שעות 24/7. ״הכוחות של פעם אינם עומדים לרשותי היום״, היא נאנחת, אך מבטיחה להישאר בסביבה ולא להניח לגזע או למועדון ״להרדם״.

מה אוכלים הכלבים של רלי: ״רויאל קנין ג’יאנט הוא המזון המאוזן והנכון ביותר לגזע הברנר זננהונד. זהו גזע עם צרכים מיוחדים, גדילה מהירה וגוף גדול וחזק. חשוב מאוד שהגדילה תהיה מאוזנת ולא מהירה מדי. חשובה מאוד נקודת הההתחלה; כעת אני מאכילה את האם בסטרטר וכאשר הגורים יגמלו הם יעברו לאוכל המוצק בצורה קלה וחלקה.”

מי יכול לקנות גור: ״כל מי שמחפש חבר פרוותי אמיתי, זהו כלב שאינו יכול לחיות בחצר, עם פרווה שחורה כמו שלו הקיץ הישראלי עלול להיות קטלני עבורו. בחורף אין בעיה אך בקיץ הוא חייב להיות במיזוג. זהו גזע רגוע ולא תוקפני, הוא שומר מצויין ונהדר עם בעלי חיים אחרים וכל בני הבית.”

טיפוח הכלבים:  “הברנר הוא גזע ללא פרווה תחתית אך חובה לטפח את הפרווה, הברשה קבועה במיוחד בתקופות המעבר והנשירה הגדולה תחסוך הרבה פקעות שיער מתעופף. עד לפני כשנתיים טיפלנו בכלבים בעזרת פרונטליין, כל חודש כל השנה ובשנתיים האחרונות עברנו לסרטיפקט, היעיל גם כנגד קרציות.״

רלי שטרצר היא אם לשניים, מעצבת פנים (בדימוס), עוסקת בפיסול ובציור, חברה באירגון הפסלים והציירים בישראל, רכזת הגידול לגזעי המועדון, ושופטת ספציפית לגזע הברנר זננהונד ולכלב כנעני.

לפרטים נוספים: shterzer@netvision.net.il

The post שריאל – סיפור אהבה בטעם שוויצרי appeared first on מגזין חיות הבית.

תכניות הדיאטה של רויאל קנין נחקרו ונמצאו כיעילות בטיפול בהשמנה בחיות מחמד.

זוהי תזונה שפותחה לחיות המחמד לפי צרכיהם
התזונתיים, וכדי להשיג טיפול יעיל אנו ממליצים להתייעץ עם הווט־
רינר המטפל לגבי מהלך הדיאטה ומטרותיה.
מזון זה מיועד לשמש כמזון הבלעדי בזמן הדיאטה, למעט במקרים
מיוחדים בהם הווטרינר ימליץ לכם לשלב מזון נוסף. וכמו בכל תהליך
הרזיה, כדי להשיג את המטרה – משקל תקין לאורך זמן – חיוני להפ־
חית את צריכת הקלוריות ובמקביל לאמץ אורח חיים פעיל יותר.
תהליך השינוי התזונתי

כל שינוי תזונתי חייב להיעשות בהדרגה. במקרים רבים, אם המעבר
נעשה באופן פתאומי, חיית המחמד תסרב לאכול את המזון החדש
ואף תסבול מהפרעות בעיכול. לכן, התחילו את התהליך בהחלפת
כמות קטנה של המזון הקבוע במזון החדש. בכל יום שעובר הגדילו
את כמות המזון החדש על חשבון המזון הקבוע, עד לשינוי מלא של
סוג המזון. התהליך אמור להתמשך על פני 7-5 ימים. לתהליך הרזייה
יעיל, אנו ממליצים על שקילת המזון טרם הגשתו.
יתרונות עיקריים
אלו הייתרונות העיקריים של :SATIETY WEIGHT MANAGEMENT
תערוכת מיוחדת של סיבים תזונתים המגדילה את נפח
המזון בקיבה ותורמת לתחושת שובע לאורך זמן, ובכך מו־
נעת צריכה מיותרת של מזון
תכולת חלבון גבוהה המסייעת בשמירה על מסת השריר
במהלך ההרזיה
מזון מועשר ברכיבים תזונתיים באיכות מעולה (חלבונים,
מינרלים וויטמינים) המפצים על ההגבלה הקלורית
לכלבים: תוספת רכיבים תזונתיים המסייעים בשמירה על
המפרקים והעצמות (הסובלים מלחץ כתוצאה מעודף
המשקל)
לחתולים: תוספת חומצות שומן חיוניות (אומגה 3 ו 6- ),
נחושת ואבץ, לשמירה על בריאות העור והפרווה.
תוכנית תזונתית OBESITY
במקרים מסויימים, לכלב יתאים מזון עם תכולת סיבים בינונית. במק־
רים כאלו, ייתכן והווטרינר ימליץ על מזון מסדרה זו:
• כאשר יש אי-סבילות לסיבים תזונתיים
• כאשר הכלב אינו יוצא החוצה
• דלקת מפרקים (ארטריטיס) חמורה, המקשה על עשיית הצרכים
האכלת חיית המחמד על מנת לטפל בעודף המשקל
הווטרינר שלכם ייקבע לבעל החיים משקל יעד וימליץ על סוג המזון
המתאים וכמות המזון הנדרשת לכל יום. למרות שאלו מזונות טעימים
מאוד, המכילים את כל הרכיבים התזונתיים הנדרשים לכלב ולחתול,
הם מופחתי קלוריות. זוהי תזונה בריאה ומאוזנת, שאינה מצריכה תו־
ספת של מזון אחר

The post appeared first on מגזין חיות הבית.

The post 2015 appeared first on מגזין חיות הבית.

החורף הזה היה חורף כהילכתו ואפילו באמצע האביב, בחול המועד פסח עוד הספקנו להתפעל מתעתועי אפריל, עם סוף שבוע גשום וקר. בעיות של קרציות ופרעושים נשכחות בתקופות אלו ומאחר ואלו שקועים בתרדמת החורף שלהם אנו לא עוסקים בהם. אך כשמגיע האביב מקיצים הפרעושים והקרציות מתרדמת החורף שלהם, והם רעבים מתמיד. לטובת אלו שחיכו לרגע האחרון אנו מביאים סקירה קצרה משוק התכשירים כנגד פרעושים וקרציות.

ההתמודדות עם קרציות ופרעושים בעייתית מסיבות רבות; קרציות מהוות מטרד לא קטן אך ניתן לניטרול אך פרעושים יכולים להיות מכה שההתמודדות עימה קשה מנשוא.

נתחיל עם מחזור החיים של הפרעוש, הפרעוש בוקע מביצה והשלב הראשון בחייו הוא כזחל. אורכו מילימטרים ספורים והוא חי במרווחים שבין סיבי השטיחים וניזון משאריות חומרים אורגניים הנקרים על דרכו. לאחר פרק הזחל בחייו (יכול לארוך שבועות עד חודשים) מתגלם הפרעוש בתוך מחסה דמוי סיליקון והופך מזחל לפרעוש בוגר. גופו יעבור שינוי קיצוני, יתקשה ויקבל את צלליתו ארוכת הגפיים של הפרעוש. מבנה גופו הקשיח עמיד כעת בפני פגיעה גם של  ציפורניים או שיניים. לאחר שהפרעוש סיים את תהליך ההתבגרות שלו בתוך הגולם הוא ממתין לשעת כושר או לבעל חיים מזדמן עליו יוכל לטפס ולמצוץ את דמו. לפרעוש מנגנון מורכב הערוך להזדמנויות מעין אלו. הוא חש בפליטת דו תחמוצת הפחמן, הוא מסוגל להבחין בשינוי הטמפרטורה המתרחש כאשר כלב או חתול חולפים בסביבתו הקרובה והוא מבחין באור וצל כאשר החתול או הכלב חולפים בסמוך. כאשר אחד מהמנגנונים מופעל, הפרעוש מפעיל את כישוריו האתלטיים ומזנק אל גופו של הפונדקאי שאיתרע מזלו וחלף בסמוך. לא משנה גודל הכלב או המרחק ממנו הפרעוש היה, רגליו מקפיצות אותו כאילו היה טיל בליסטי והוא מזנק אל הכלב או החתול, ונאחז בפרוותו.

הפרעוש ימצא את הדרך בין שערות הפרווה עד לעור. כשיגיע אל העור ינעץ את לסתותיו ויתחיל למצוץ את הדם של קורבנו. בכדי שהדם לא יקרש בעת שהפרעוש סועד את ארוחתו, הוא מפריש (בעת שהוא יונק) חומר המעכב קרישה. חומר זה מבוסס על בסיס חומצי וחודר אל זרם הדם. הוא עלול להכיל טפילים מסוכנים ובשל חומציותו עלול לעורר תגובת נגד אלרגית. פרעושים רבים על כלב או חתול בגודל קטן עלולים לגרום למחסור בדם ובמצב מסוים עלול חוסר דם זה לפגוע בתפקודם התקין של מערכות הגוף. לאחר שסעד יחפש הפרעוש נקבה להזדווג עימה וזו בתורה תטיל בכל יום כמה עשרות ביצים שלא תשארנה על הכלב או החתול כי אם תתגלגלנה מטה אל הרצפה שם יבקע ממנה זחל שאורכו מילימטרים ספורים והוא חי במרווחים שבין סיבי השטיחים וניזון משאריות חומרים אורגניים הנקרים על דרכו. מחקרים שניסו לאמוד את עמידותו של פרעוש גילו כי גם אם ימנע ממנו חמצן במשך 24 שעות (שהייה מתחת למים) הוא יחזור לחיים לאחר תקופת ״הפשרה״ של כמה שעות. גם לחץ שיופעל על פרעוש (למשל צביטה של אצבעות) לא יגרום לו נזק. עמידותו מהווה אתגר לא פשוט למדענים המחפשים דרכים יעילות לעצירת התרבותו של הפרעוש.

המאה ה-21 היא המאה עם המודעות הגבוהה ביותר לחומרים ירוקים ולפתרונות ידידותיים לסביבה. התכשיר האולטימטיבי במלחמה כנגד פרעושים הוא ללא ספק הפרונטליין פלוס. פרונטליין פלוס מהווה פתרון יעיל מאין כמותו בהיותו לא רעיל ליונקים וניתן ליישום על כלבים קשישים או חולי סכרת או כשל כלייתי ובגורים מגיל שלושה שבועות. פרונטליין פלוס מכיל חומר הנקרא פיפרוניל המשבש את האוריינטציה של הפרעוש ולאחר שטיפס על הכלב הוא לא מסוגל לינוק מדמו, ונופל ממנו ומת. את החומר מטפטפים על עורפו של הכלב והחומר מתפשט ושוקע אל נקבוביות העור. שם יצפה כל שערה בשכבה מקרוסקופית של הפיפרוניל וכאשר הפרעוש יאחז בפרוות הכלב החומר יבוא עימו במגע ויחל את פעולתו. זו הסיבה שיש להקפיד ולטפטף על הכלב מדי חודש בחודשו את החומר, כך השיערות של הכלב או החתול מצופות לאורך כל השנה מהפרעושים וכאשר הם מתעוררים באביב הם נפגעים מחדש. לגורים בני שלושה שבועות יש להשתמש בחודשי חייהם הראשונים בפרונטליין בתרסיס מאחר ונקבוביות העור שלהם לא יכולות לקלוט את החומר ופיזורו לא יהיה יעיל. הפרונטליין פלוס משווק באריזות המתאימות בגודלן ובהרכבן לגדלים שונים, חתול, כלב קטן, כלב בינוני, כלב גדול וכלב ענק.

מרבית הישראלים מעדיפים לא להשתמש בחומר בחודשי החורף (אין פרעושים אין דאגות) וכך באביב כולם נתפסים לא מוכנים. למרות יעילותו של החומר, לאחר טיול מחוץ לבית יכול הכלב לחזור הביתה כשעל גופו פרעושים שאסף בדרך, אך אלו לא יוכלו להחזיק מעמד זמן רב על פרוותו מצופת הפיפרוניל של הכלב. בנוסף, הפיפרוניל המצפה את שערותיו של הכלב בא במגע עם השטיחים ומכן מגיע אל הזחלים של הפרעוש. הפיפרוניל משבש את השעון הביולוגי שלהם והם מתחילים להתגלם כשגופם אינו מוכן לשינוי. כתוצאה מכך כאשר יסיימו להתגלם גופם לא ישרוד את תהליך השינוי ומהגולם לא יבקע פרעוש. אך פעולתו של הפיפרוניל אינה מיידית ויחלוף זמן עד שהפרעוש ייפול חלל.

המראה של פרעושים חיים על כלב שטופל בפרונטליין פלוס תרם לא מעט לטענות המושמעות כנגד התכשיר, אך יודעי דבר נוקטים בדרך הנכונה, לא חושפים את הכלב שלהם לחומרי הדברה חריפים מדי העלולים להזיק להם בטווח הארוך, ובכל פעם שהכלב חוזר מטיול מסירים ממנו בעזרת שואב אבק את הפרעושים.

בשנים האחרונות הושק בישראל חומר נוסף, גם הוא בטפטוף על העורף – הסרטיפקט. זהו חומר היעיל מסוגו לא רק כנגד פרעושים כי אם גם כנגד קרציות. בנוסף לפיפרוניל התווסף לסרטיפקט אס–מטופרן ואמיטראז, ההופכים את הסרטיפקט ליעיל ביותר כנגד פרעושים וקרציות, אך חורגים מעט מהקטגוריות הידידותיות לסביבה. הסרטיפקט אינו מתאים לכן לחתולים ומשווק בארבעה גדלים: כלב קטן, כלב בינוני, כלב גדול וכלב ענק.

בשנה האחרונה הושק בישראל פתרון נוסף וידידותי לסביבה התוקף את הבעיה מזווית חדשה ומעניינת; לאחר מחקר שנערך באוניברסיטת קנזס הושקה מלכודת פרעושים קלה להפעלה ויעילה מאין כמוה. המלכודת אינה עושה שימוש בחומרים רעילים והפרעושים נתפסים בה מאחר והם נמשכים לתאורת הלדים שהמלכודת מפיקה. תאורה זו מדמה מעבר של בעל חיים אל מול האור ויוצרת אשליה של צל המוטל לעבר הפרעוש. כך מופעל אחד המנגנונים הגורמים לפרעוש להתעורר ולזנק על קורבנו. המלכודת מופעלת ע״י חיבור לחשמל או באמצעות 4 סוללות אצבע רגילות, וניתן למקמה בכל מקום בחדר (אם כי ההמלצה למקם את המלכודת בפינת החדר). בתחתית המלכודת נייר דביק אליו נדבקים הפרעושים וכאשר הנייר מתמלא, הוא מוחלף באחר. על פי הוראות היצרן המלכודת עובדת במיטבה באזורים חשוכים ויכולה להיות מונחה לפעול בצורה רציפה או בשעות החשיכה בלבד. במבחני השטח שנערכו למלכודת היא הוכיחה יעילות רבה בכל קנה מידה והצליחה לאסוף 87% מהפרעושים שנתפסו ע״י כלל המלכודות במבחן.

להשיג בחנויות המובחרות לחיות מחמד

לפרטים נוספים: www.mwsea.co.il

The post …הקיץ בפתח – הבעלים במתח appeared first on מגזין חיות הבית.